פקחתי את עיני לראשונה מאז הלילה,קצת נבהלתי שזאיין שכב לידי ואז נזכרתי שאתמול לא היה חלום בכלל.
הוא נישק אותי וזה היה מדהים אבל זה הרגיש לי מוזר,משהו הרגיש לי מוזר.
הבטתי בשעון הקיר וראיתי שהשעה רק שש בבוקר,לא הבנתי איך אני בדיוק ערה ומיד לקחתי את הזדמנות הזאת לחזור לחדר שקיבלתי כי לא רציתי שיהיו בעיות ושלא יהיה מצב שיחשבו ששכבנו וכל הדברים האלה.
חצי שעה אחר כך הפסקתי לנסות להרדים את עצמי,רשמית, לא הייתה עייפה.
יצאתי מהמיטה באיטיות ונעלתי את נעלי הבית שלי,אספתי את השיער שלי בגולגול והתקדמתי אל הסלון.
ידעתי שאין אף אחד אז לא היה לי אכפת להראות כמו מישהי שהרגע באה מהמתים ובדיוק שהגעתי למטבח ראיתי את לינאה אוכלת קורנפלקס.
היא הציעה לי להצטרף אליה אבל סירבתי בנימוס.
התיישבתי לידה והיא מיד אמרה וגערה ״נו,תקחי.״ היא אמרה והצביעה על הקערת קורנפלקס.
״לא,תודה.״ אמרתי וחייכתי חיוך חלש של בוקר. ״אני לא רעבה.״ הסברתי את עצמי מיד כדי שלא תתעקש שוב ושוב.
בסביבות השעה שמונה כולם כבר התעוררו,
תוך כדי שכולם אכלו,נשארתי בסלון ואמא של זאיין הציעה לכולם לוותר על יום עבודה וללכת לאבא שלה שיש לו סוג של חווה או משהו בסגנון.
אני מיד ויתרתי,הרגשתי יותר מידי עייפה לזה וידעתי שאם אני איהיה שם אני רק אתלונן.
האחרים דווקא היו בעניין אפילו מייקל וחשבתי שזה בגלל שהוא לא רוצה ללכת לבית ספר ומסתבר שצדקתי.
״אנאבל,״ קראה אמא שלי והתקדמה אלי עם עקביה,היא חיבקה אותי ונישקה אותי על המצח כמו ילדה קטנה. ״את לא רוצה לבוא?״ שאלה.
״לא,תודה.״ אמרתי וחייכתי חיוך קטן. ״אני לא בקטע.״ הסברתי לה והיא הנהנה בראשה בהבנה ונראתה מופתעת.
״אוקיי,אז את תלכי ללימודים?״ שאלה וחייכה,חיוך מזויף שישר יכולתי לזהות.
״אכפת לך שאני אשאר?״ שאלתי אותה במין בקשה כזאת והיא מיד נאנחה. ״בסדר,רק היום.״ היא אמרה והסכימה.
״בלי בלגנים,אנאבל. אני רצינית.״ היא הבהירה בקול רם. ״תשארי כאן,טוב?״
YOU ARE READING
Gravity - Z.M
Fanfictionאנאבל ליאנר אוורנסון היא נערה כמו כל נערה אחרת. אנאבל היא בחורה בדרך כלל שקטה ובודדה ובתיכון שלה היא תמיד לבד והיא מסתדרת עם זה טוב מאוד כי לאף אחד לא אכפת. אבל כשאמא שלה מתחתנת עם החבר שלה דן היא עוברת לעיר אחרת ובית חדש. את אח שלה החורג מייק...
