Gravity - Z.M

פרק 64 - הגיע לי

נקודת מבט - זאיין:

זכרתי טוב מאוד את התגובה כשהיא החזירה לי את השרשרת, פה הבנתי שזה סופי והיא לא רוצה לראות אותי יותר.

לא יכולתי לעשות כלום וידעתי שאם כמה שאני אוהב אותה אני צריך לשחרר אותה.

שיחררתי אותה ממני.

למחרת בבוקר, זה היה מוזר.

הארי העיר אותי ואמר שמייקל כועס עלי בכוונה שהוא רוצה להרוג אותי כי הוא אף פעם לא כועס עלי.

עוד לא התעוררתי וכבר כולם התחילו להעיר אותי, נכנסתי לשטוף את הפנים שלי ואפילו לא ציחצחתי שיניים, מייקל וקיילי נכנסנו לשירותים.

״מה..הכל בסדר? לפנות לכם?״ שאלתי אותם ומייקל הניד בראשו. ״היא עזבה, באמת עזבה, זאיין. כמו שהיא אמרה אחרי השיחה שלכם.״ הוא אמר ונשמע מאוד רציני.

קיילי עמדה מאחוריו, נראתה לא מרוצה מהמצב.

מייקל המשיך, ״אתה אח שלי אבל זאיין למען ה-״ הוא התחיל לומר ויכולתי כבר להרגיש את הקללות יוצאות לו מהפה אבל קיילי עצרה אותו.

״מייקל!״ היא צעקה עליו והוא מין ״חזר לעצמו״, הוא המשיך להניד בראשו והידיים שלו היו כמו אגרופים, הוא רצה לרצוח ואתי וזה בסדר.

״מה זאת אומרת היא עזבה?״ שאלתי, עדיין לא התעוררתי ולא הבנתי.

מייקל כבר לא יכל לדבר, יכולתי לשמוע את הנשימות שלו, הוא עייף.

קיילי תפסה את מקומו ודיברה, ״היא עזבה את הבית, דפוק.״ היא אמרה והמשיכה, ״בגללך.״ היא הוסיפה והתחלתי להרגיש לא נעים.

לא ידעתי איך להסביר להם מה קרה בנינו אבל גם לא יכולתי לומר למה לא עשיתי כלום.

רציתי לשחרר אותה, רציתי שתחייה את החיים בלעדי? הם היו הורגים אותי.

״אני מצטער.״ אמרתי כשבעלתי רוק, ״מאוד...״ הוספתי כדי להישמע שכואב לי למרות שלא ידעתי איך באמת להביע את עצמי. ״אני לא התכוונתי שזה יקרה.״ עניתי ולקחתי מהריצפה חולצה שכנראה הייתה שלי, כבר לא היה לי אכפת איך אני נראה במיוחד ברגע הזה.

״היא חזרה למעונות?״ התעניינתי לשמוע, מייקל השאיר אותי ואת קיילי לבד. הוא כנראה לא יכל לסבול אותי יותר.

קיילי המשיכה את מייקל, היא הנידה בראשה. ״אתה אף פעם לא תשתנה, נכון? אתה תמיד תהייה מגעיל, אפילו לחבר שלך.״ היא אמרה וטרקה את הדלת.

נכון. אני תמיד יהיה מגעיל.

הבנתי מהר מאוד שכולם יתחילו לשנוא אותי ושאני צריך לעוף מפה, להתחיל את החיים שלי מחדש.