פרק ראשון : מיישרים קו

152 15 11
                                    

כשהחלטתי שאני רוצה לחלוק את הסיפור שלי, חשבתי באיזה חלק של הסיפור עליי להתחיל.

לסיפור שלי אין התחלה ברורה וכנראה שגם לא סוף ודאי ולכן החלטתי להתחיל בלהציג את עצמי, דבר שיצר אפילו בלבול גדול יותר בשבילי.

איך אוכל להציג את עצמי ? איך אדם מציג או מגדיר את עצמו ?

אנשים מסויימים בוחרים להגדיר אנשים לפי מראה, לא, לא רק לפי הפנים או צבע השיער והעיניים, אלא לפי האופן הפיזי שעל פיו האדם נתפס בעיניהםֿ, דברים שאנחנו אפילו לא מבינים שאנחנו מזהים אצל אנשים כמו למשל צורת ההליכה או מבנה הגוף.

חלק מהדברים האלה אני לא אוכל לתאר לכם אבל אני אוכל לספר לכם שאני נער בן 16, נראה צעיר יותר מגילי האמיתי, שערי שחור ומתולתל ועיניי אפורות, אני גבוהה (בערך 1.90 ) ורזה מאוד.

אנשים אחרים נוהגים לומר משפט משונה ״אדם הוא סך כל החוויות שלו״, כלומר אדם מוגדר על פי המעשים שלו והאירועים שחווה.

בשביל לספק את האנשים מהסוג הזה, אצטרך לרשום ספר נוסף שיתאר את כל החיים שלי בפירוט מדוייק.

אנשים מגדירים אנשים אחרים בהמון דרכים מגוונות אבל אני תמיד חשבתי שמה שמייחד אדם אחד מאדם אחר הוא דרך המחשבה שלו.

אולי כדאי שפשוט אתקצר את סיפור החיים שלי עד עכשיו.

הייתי ילד שמח ומאושר שחי בשום מקום.

מה זאת אומרת? לאבי הייתה ספינה גדולה, מחולה שכזו, היא הייתה העסק שלו.

את מרבית הזמן, אני ואחותי בילינו בספינה שלו, מחונכים על ידי אמא שלי.

כשהיינו עוצרים בנמל של עיר מעניינת, אמא הייתה לוקחת אותנו לטייל בזמן שאבא התעסק בסחר שלו.

אבא שלי היה אדם מוכשר, בין הכשרון שלו בעסקים, שפות וניווט הוא גם היה פסנתרן מעולה.

הוא נהג לנגן הרבה ביחד עם אחותי.

כשראה שאני מתלהב מהנגינה שלהם ביחד הוא שאל אם ארצה גם ללמוד לנגן וכשהסכמתי בהתלהבות הוא הסכים ללמד אותי בדיוק כפי שלימד את אחי הבכור שאותו מעולם לא הכרתי.

וכך- בשעות הקטנות של הלילה, השעות היחידות שבהן יכל לפנות אליי זמן וללמד אותי, נחשפתי לצד שונה שלו, צד שמעולם לא ידעתי על קיומו.

הדבר המוזר ביותר היה שככל שהשתפרתי בנגינה כך הוא היה פחות מרוצה, הוא נהג לשתות המון וללקות בהתקפי זעם מפעם לפעם כשטעיתי או אפילו כשלא.

לעיתים, הוא נעץ מבטים ארוכים בתמונה של אחי שהייתה תלויה מעל הפסנתר, זו הייתה תמונה שלו מנגן עם חיוך רחב ואני בינתיים המשכתי לנגן את הקטעים שלי בתקווה שלא אעשה טעות שתעורר את זעמו ותוציא אותו מההרהורים.

בלי כיווןWhere stories live. Discover now