בלי כיוון

פרק 8: בשליטה

מודה לכל מי שמפנה מזמנו כדי לקרוא את הסיפור המוזר של הדמות המוזרה שלי.
מוזמנים להגיב את דעתכם והערות בונות מכל סוג שהוא תמיד יתקבלו בברכה, אוהבת ומקווה שתהנו 3> א.
הסתתרתי על החוף בחלקו הפחות מבוקר ומאוכלס, ניצלתי את אור השמש כדי לייבש את חולצתי ספוגת המים שהייתה כעת זרוקה על החוף, מתוחה אך ברשלנות.
העברתי את ידי בתלתליי השחורים, מבלגן אותם ומקווה שהם לא נראים כפי שאני חושב שהם נראים, לשיער שלי יש ממש חיים משל עצמו, נאנחתי כשלא הצלחתי להפחית מנפחו.
ניצלתי את זמני על החוף באופן יעיל במיוחד, ישבתי עם הגיטרה ולמדתי לנגן את השירים שנתנו לי על ידי המורה שלי.
הם לא היו קשים מדי, האקורדים והפריטות היו מחזוריים ומלבד כמה סולואים פשוטים לא היה הרבה מקום לסיבוכים כאלה ואחרים שהקשו על הלמידה.
השמש החלה לשקוע באיטיות ואני צפיתי בה בלי להסיר את מבטי אפילו שנייה.
התגעגעתי לזה, התגעגעתי כל כך והשתוקקתי לכך במשך כל השנים האלה.
לבשתי את החולצה היבשה שלי, כפתרתי אותה בזריזות ונשכבתי על החול הרך כשראשי מושען על סלע קטן ועצמתי את עיניי, נרגע בחמימות העוטפת של השמש.

צעדים של חבורת נערים העירו אותי מהשלווה שבה הייתי שרוי, קמתי בזריזות מקווה שהם לא יראו אותי והמשכתי ללכת לאורך החוף למקום אפילו יותר מבודד שם ישבתי והמשכתי לנגן.
החשכה הגיעה ויכלתי לראות מהנקודה שבה הייתי בחוף מה קורה במקום שבו הייתי חבורת הנערים.
זו הייתה מסיבת חוף גדולה, הרבה ריקודים ובעיקר אלכוהול.
כשהחזרתי את מבטי על הגיטרה הופתעתי לגלות שמצידי האחר יושבות שתי נערות, האחת שזופה עם שיער חום כהה וחלק, היא הייתה לבושה בשורטס קצרים וחולצה רפויה ועינייה שהיו מאופרות באופן חתולי הסתכלו עליי בחדות כשהיא הניחה את ידה על הכתף שלי.
בזמן שהיא עשתה זאת, נשענתי מעט על הגיטרה כדי שאוכל להסתכל טוב יותר על חברתה שהייתה בלונדינית ובהירת עור, עינייה היו בגוון בהיר כלשהו שלא יכלתי לזהות מפאת החשכה אך היא לבשה לבוש דומה לשל חברתה.
״אתה״, אמרה הנערה שידה הייתה על כתפי, ״אתה מסוג האנשים שרק ליז יכלה להביא למסיבה״.
״ליז ?״ עניתי בקול חלש וחסר בטחון.
״כאילו אתה באמת לא מכיר את ליז, כולם פה מכירים את ליז״, היא אמרה כשהיא מדגישה את המילה כולם ומחווה בידה אל ההמון שמשמאלנו.
״העניין הוא שאני לא בדיוק מפה״, הפעם הגבהתי את קולי מעט בנסיון חסר סיכוי להשמע יותר בטוח בעצמי.
הן החליפו ביניהן מבטים מופתעים ומחוייכים והבלונדינית נסתה לקום בחוסר הצלחה.
הן היו שיכורות, הסקתי מהתנהגותן ותנועות גופן וכמובן גם מבקבוק האלכוהול החצי גמור שהיה זרוק לידן.
תמיד פחדתי מאלכוהול, ידעתי מה השפעותיו על אנשים, איזה צדדים הוא מוציא מהם והבטחתי לעצמי כי לעולם לא ארשה למשקה אלכוהולי להשתלט עליי באופן שכזה.
הבלונדינית הצליחה לקום לבסוף וחזרה אל המסיבה בריצה מוזרה שהצחיקה את חברתה אך זעזעה אותי, הבנתי באיזה מצב של חוסר שליטה היא נמצאת.
הנערה שנשארה לידי, בהתה בי לכמה רגעים כשהיא משחקת בקווצת שיער בין אצבעותיה, היא קלטה שאני מסתכל על בקבוק האלכוהול במתח, ״רוצה ?״ היא שאלה ואספה אותו מהחול, לוגמת לגימה ממושכת ומושיטה לי אותו.
״לא תודה״, אמרתי בגמגום.
מבטי עדיין היה מופנה על הבקבוק כשהיא הסתכלה עליי בלי להסיר את מבטה לרגע, הייתי לחוץ.
בלי התרעה מוקדמת היא הצמידה את פיה אל פי והחלה לנשק אותי בפראות.
אני לא יכול לומר בוודאות מוחלטת שהתנגדתי, לא שתפתי פעולה לגמרי מהסיבה העקרונית שהיא הייתה שיכורה אבל זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי ולמרות כל זה, היא הרגישה טוב.

היא הקימה אותי מהחוף ומשכה אות בידה הימנית אל מקום נידח אפילו יותר כשבידה השמאלית הבקבוק , שם, היא השעינה אותי על סלע גדול והמשיכה לנשק אותי, עוטפת את פניי בידיה, הפעם השתלטתי על עצמי ועצרתי את הכל, מחזיק בכתפיים שלה.
״אתה תמיד כל כך גרוע ?״ היא צחקה לעצמה ולקחה את הבקבוק שבידה, מושיטה לי אותו שוב.
כשסרבתי לקחת אותו ולשתות היא שפכה את תכולתו על ראשי והחלה להוריד את חולצתה, כשסיימה עברה לחולצה שלי אבל זה היה הגבול, דחפתי אותה על החול וכפתרתי את החולצה שלי בחזרה.
את הבקבוק זרקתי על הסלע והוא התנפץ בקול גדול.
״ אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו״, אמרתי והפנתי את מבטי אל הדרך, לא מעיף מבט לאחור, אספתי את הגיטרה שלי בדרך ומהרתי לתחנת הרכבת מקווה שאוכל להגיע הביתה כמה שיותר מהר.
ניסיתי לשטוף מעליי את ריח האלכוהול החריף במלתחות בחוף אך ללא הצלחה, הסרחתי מאלכוהול וקיוותי שהריח יעבור עד שאגיע לבית.