בלי כיוון

פרק 6: ילד מפתח

יום רביעי היה היום האהוב עליי, זה היה היום החופשי שלי מהעבודה ובדרך כלל יום הלימודים הסתיים. בסיום יום הלימודים, נהגתי לשבת בחדר המוזיקה של בית הספר שלא היה בשימוש כבר שנים רבות מלבד בשיעורי הגיטרה שלי שנעשו בהתנדבות על ידי סטודנט שלקח אותי כמעין פרוייקט שלו. בזמן שהייתי מחכה לו שיגיע לשיעורֿ, הייתי יושב מול הפסנתר ומנסה לכוון אותו, אתם מבינים, גם אני לקחתי על עצמי פרוייקט בהתנדבות. הייתי קרוב מאוד לסיום הכיוון של הפסנתר והתווים כבר נשמעו סבילים. ישבתי מולו ונגנתי את היצירה האהובה עליי, סונטת אור הירח של בטהובן.

מי ששמע את היצירה אי פעם יכול להבין למה היא תתחבב על אדם כל כך. יצירה שכזאת משאירה עליך חותם. בפרק הראשון, תמיד דמיינתי אדם העולם במדרגות אינסופיות עם שק כבד על גבו. לא הייתי בטוח מה היה בשק אבל באופן מטאפורי הוא יכל להיות הדברים שהאדם סוחב איתו במהלך החיים, פחדים, חרטות ואכזבות, כל כך כבדים שגורמים לו ליפול בכל כמה צעדים בדרכו למעלה. אקורד נוסף ולאחריו עוד אחד, צורמים ולא נקיים וליבי פועם בכבדות כפי שתמיד קורה כשאני מנגן את הפרק הזה. הפרק השני הוא עליז ושמח יותר, נשמע ממש כמו ריקוד אך משום מה תמיד כשהייתי מקשיב לו, נהגתי לדמיין את הרקדנים כבובות על חוטים ומעליהן את מי שמשחק בהן בחיוך ערמומי וזדוני. הפרק השלישי נשמע כמו מרדף, נהגתי לדמיין את אותו האיש מהפרק הראשון, הוא נפתר מהשק שלו עכשיו ומנסה לברוח ממבוך המדרגות האינסופי כשבכל פינה הוא נתקל במכשולים החוסמים את יציאתו.
כשאני מנגן את היצירה הזאת אני מתחיל להרגיש קטן, לא חשוב ומזערי לעומת העוצמה שלה והנצחיות שהיא משדרת, אני מרגיש כאילו אני לא טוב מספיק בשביל להתמודד איתה ולעולם לא אהיה, גם בעוד שנים.

המורה שלי נכנס באמצע הפרק השלישי ואני קפצתי בבהלה מהפסנתר.
״לא ידעתי שאתה מנגן בפסנתר״, הוא אמר, ״ זה מסביר את המוזיקאליות שלך״.
״תודה״, עניתי.
״יש לי הפתעה בשבילך״, הוא אמר בזמן שהוא הוציא את הגיטרה האקוסטית שלו מהתיק שלו והתחיל לכוון אותה.
"יש פסטיבל רוק בקרוב , מחוץ לעיר, משהו גדול, אני רוצה שתנגן שם״
"אוקיי".
"אני מצוות אותך ללהקה כלשהי, הייתה להם בעיה הגיטריסט שלהם לא יכל להגיע ואני בטוח שהם ישמחו לקבל משהו שהוא גם בונוס בתור פסנתרן"
הנהנתי וקמתי ממושב הפסנתר כדי לקחת את הגיטרה, חברתי אליה את הרצועה שלי והתחלתי לנגן את הקטע שעבדנו עליו
שיעור הנגינה הסתיים לאחר כשעה כשהמורה שלי היה חייב ללכת כדי 'לסדר כמה עניינים'.
רצתי הביתה עם הגיטרה שהמורה השאיל לי על הגב, קבלתי שיעורי בית, מספר קטעים, לא קשים במיוחד, שהיה עליי ללמוד להופעה הקרובה.
התקרבתי לבית והתחלתי לחטט בכיסים אחר המפתח שלי , כיס קדמי , כיס אחורי, כיס צדדי, איפה זה ?
רוקנתי את תכולת התיק שלי וחפשתי בין המחברות והעטים אך שוב לא מצאתי כלום.
התיישבתי כשידי על מצחי מחוץ לבית והחזרתי את הכל לתיק ואז נזכרתי... אחת הסיבות שאני אוהב את יום רביעי כל כך היא שאני מסיים מוקדם ואמא ואחותי מסיימות ממש מאוחר כלומר, אף אחד לא יבוא להכניס אותי לפחות עד 12 בלילה.