בלי כיוון

פרק 9: היופי שבדבר

הצלחתי להגיע הביתה לפני 1 בלילה וקיוויתי שאולי התמזל מזלי ואמי ואחותי עדיין לא חזרו.
״שיט״, פלטתי כשאני עומד מול הדלת, נזכרתי לפתע למה בכלל הגעתי לכך שנסעתי עד לשם.
המפתח.
הסקתי שבניגוד לתוכניות שלי, לא אוכל להכנס הביתה לפני שאחת מהן תגיע להתקלח ולנסות ולהוריד כל זכר לריח המצחין של האלכוהול שדבק אליי במהלך הלילה.
״אויי לא,״ סיננתי שוב כשאני מעביר את שתי ידיי בשערי, כמעט תולש את השערות שאני אוחז בהן מרב כעס.
״אויי לא מה?״ שמעתי והסתובבתי כדי לגלות את אחותי עומדת מולי במדי העבודה שלה.
״מה לעזלזל אתה עושה בחוץ ב12 בלילה ?״ היא שאלה כשהיא מתקדמת אל הדלת ומוציאה את המפתח שלה, הגאולה, חשבתי לעצמי.
״שכחתי את המפתח שלי״, עניתי באגביות.
״אני מניחה שזו גם הסיבה שבגללה אתה מסריח מאלכוהול״, מבטה ננעץ בי וניסיתי שלא להראות מופתע מדי אך כנראה שנכשלתי.
״זה בסדר אני לא אספר לאמא גם אני הייתי בת 16 פעם״.
לא ידעתי ממה אני יותר מופתע, מכך שהיא באמת לא מתכוונת לספר כלום לאמא או מכך שקלי שתתה כשהיא הייתה בת 16.
״לא שתיתי״, אמרתי מנסה להבהיר שכן עמדתי על העקרונות שלי, הלכתי למטבח כדי למלא כוס מים ובדרך חזרה לחדרי עצרתי לידה, בעודה מסדרת טפסים וניירת נתתי לה נשיקה רכה וזריזה על הלחי והיא הגיבה בהרמת גבה, מופתעת מהמחווה.
המשכתי ללכת לחדרי, ״אוקיי״, היא ענתה לאחר שהתאוששה מההלם.

לאחר המקלחת הארוכה והמרעננת שעשיתי הרגשתי רענן מתמיד, רוקנתי את התיק שלי מתוכנו על מנת לסדר אותו מחדש לקראת יום הלימודים למחרת, לפתע שמתי לב למפת קויי הרכבת שמצאתי מולי, הרמתי אותה והסתכלתי עליה ארוכות, לאחר מספר דקות מצאתי את עצמי יושב על מיטתי ומדפדף בעלון, ישבתי בחדרי והתחלתי לתכנן.
תכננתי מסעות לערים, גדולות וקטנות, לכל חוויה יש ערך ואני תכננתי לחוות הכל.
מיינתי כספים לנסיעות, כתבתי דברים שארצה לראות בכל עיר ועיר.
זו היה ההתחלה של היומן שלי , מאותו היום, שמרתי בו גזרי עיתון, תצלומים של מקומות וכל מה שחשבתי שהתאים.
אותו היום היה נקודת השינוי בשבילי.
הבנתי כמה הגיחות הקצרות אל מחוץ לעיר מסבות לי אושר והנאה.
בימים מסויימים הייתי בוחר עיר מהיומן ונוסע אליה, מבקר במקומות המעניינים שסימנתי לעצמי מראש.
בימים אחרים הייתי בוחר עיר אקראית באותו הרגע שבו הייתי בתחנת הרכבת ומנווט על פי המפה הראשונה שהייתי מוצא, מנווט בלי יעד ונהנה מהעובדה שלא משנה באיזו דרך אבחר היא תמיד תהיה הדרך הנכונה, אם אתה לא יודע לאן אתה הולך אין סיבה לחפש אחר הדרך שתוביל אותך אליו ולכן נהניתי מכל פנייה, כל רגע של שוטטות חסרת מטרה.
לעיתים לא היה לי חשק לשוטט ובחרתי לנסוע ברכבת בלי לרדת ממנה, הייתי יושב ליד החלון ומסתכל על הנופים המיוחדים, שומע את השיחות של הנוסעים וחוזר באותה הדרך בדיוק.
לא משנה מה עשיתי, נהניתי וזה היה היופי שבדבר.
ראיתי כל כך הרבה, מימים לאגמים ומקרנבלים לשווקים, ספגתי את האווירה המיוחדת של כל עיר ואהבתי וניצלתי כל רגע של חופש שהיה בידיי.