פרק 4

336 32 9
                                    

.יהל.

העולם נעצר.

הכל נהיה מטושטש.

היד שלי תפסה בקיר שהיה לידי כי הרגשתי שהכל מתמוטט ומצמצתי בעיניי בתקווה שאראה ברור יותר.

מבטו המופתע של נבו חזר אליי והוא היה הדבר היחיד שהצלחתי לראות ברור.

אני מדמיינת.

זה לא אמיתי. זה לא הגיוני בשום צורה.

ניסיתי להתמקד במי שהיה נראה כמו נבו כי הייתי בטוחה שאני מדמיינת אך פניו היפות והמוכרות הביטו בי חיוורות באותה תדהמה שאני הייתי בה.

״את בסדר?״ שמעתי את קולה של שיר והוא החזיר אותי מעט למציאות.

בלעתי את רוקי והתקתי את מבטי מנבו.

פתאום ראיתי שאנחנו לא לבד וכל החברה נמצאים פה.

״יהלי?!״ קולו המוכר של ג׳וני נשמע ואני שעדיין לא האמנתי והבנתי מה קורה פה, לא הגבתי.

״אתה מכיר את יהלי?״ שיר שאלה בתדהמה ואצלי הכל הסתחרר.

״אני צריכה ללכת..״ מלמלתי בקושי והסתובבתי, מתכוונת לצאת מפה ולהתעורר מהחלום הזה.

יצאתי מהבית של שיר והלכתי בקושי לדירה שלנו.

נבו. הבחור שאני מנסה להימנע מלראות אותו בשלטי חוצות, בטלוויזיה, בפרסומות, נמצא פה חמש מטר מהבית שלי.

התחלתי לקלוט שנבו נמצא פה והלב שלי החל לדפוק בעוצמה שלא חוויתי מעולם.

סגרתי את דלת הדירה והלכתי לחדר על סף התקף.

נשכבתי על המיטה וכמה שניות לאחר מכן דלת הדירה נפתחה.

שיר נכנסה בסערה ובאה לחדר שלי ״את בסדר?! היית נראית כאילו ראית רוח רפאים!״.

הנדתי בראשי ודמעה זלגה במורד פניי.

שיר הביטה בי בדאגה והתיישבה לידי על המיטה ״איך את מכירה את ג׳וני?״. היא שאלה בשקט ואני עניתי ״אני מכירה את כולם״.

שיר הביטה בי בתדהמה ״למה לא אמרת כלום אף פעם?״.

״כי ניסיתי לשכוח״ אמרתי והיא הנהנה כי ראתה שזה כואב לי ולא המשיכה לשאול.

״טוב, אני צריכה ללכת לראות מה איתם. רק מעדכנת שהם יהיו פה בתקופה הקרובה..״ שיר אמרה בזהירות ואני הנהנתי כי הייתה לי הרגשה כזאת.

קולות מלחמהWhere stories live. Discover now