פרק 20

368 43 9
                                    

.שיר.

״השיחה מועברת לתא הקולי..״ שמעתי וניתקתי את השיחה באנחה.
כבר כמה ימים שלא שמעתי ממתן ומעבר לדאגה המטורפת, התגעגעתי אליו כל כך.

״נו..?״ עופרי שאלה בציפייה ואני הנדתי בראשי באכזבה ״למה הדבר הזה לא נגמר כבר?״.

עופרי חיבקה אותי ״מדברים על הפסקת אש, בואי נקווה שזה ייגמר בקרוב״.

הנהנתי כי אם יש משהו שחיכיתי לו זה שהמלחמה הזאת תסתיים.

יהל נכנסה לדירה והרימה שקית של סופר ״שלום! הבאתי חלב״.

עופרי קפצה ״תודה לאל! אני על סף לאבד את זה בלי הקפה שלי״.

״את יודעת שממש יכולת לקפוץ למכולת, כן?״ חצי אמרתי חצי שאלתי אבל עופרי הנידה בראשה ״מתוקה, לפני הקפה שלי אני לא יוצאת לשום מקום״.

צחקתי ותהיתי אם היא רצינית או שהיא סתם משחקת אותה.

״אמרתי לדור שנבוא אליהם לארוחת צהריים״ עופרי אמרה כשהלכה להדליק את הקומקום ואני הנהנתי ״סגור״.

יהל נראתה מעט מודאגת וענתה ״לא יודעת אם אני אבוא״.

״את יודעת שלא תוכלי להתחמק מנבו לנצח, כן?״ עופרי אמרה את מה שחשבתי גם אני כי כבר כמה ימים שיהל מתחמקת מנבו, מוצאת תירוצים לא לבוא כשאנחנו נפגשים ובכללי משתדלת שלא לדבר עליו.

עד לא מזמן הייתי בטוחה שיהל אחת הבחורות הרציניות והחזקות שהכרתי כי היא הייתה כל כך מסורה לכל דבר שעשתה ונתנה את ליבה בצורה כזאת שלא יכולתי לחשוב אחרת.

בתקופה האחרונה הכל מתערער לי כי קלטתי שכל פעם שקשה לה היא פשוט לא מתמודדת ובורחת.

אם הייתי יודעת שכשהיא באה לגור איתי היא עזבה את כולם, יכול להיות שהייתי מתעקשת איתה לשמור איתם על קשר.

זה לא באמת היה ענייני ולא יודעת אם באמת הייתי עושה זאת אבל פתאום הכרתי יהל אחרת, אחת שלא יודעת להתמודד עם המציאות ופשוט בורחת.

יהל נאנחה ״מה אני אמורה לומר לו?״.

״את האמת״ עופרי ענתה ברצינות ויהל הביטה בה במבט אבוד.

״את יודעת שהוא אוהב אותך. כן?״ אמרתי בשקט ועיניה של יהל התמלאו דמעות ״איך אני יכולה להכניס את עצמי לזה שוב?״.

עופרי שהכירה את הסיפור של יהל ונבו נשכה את שפתה התחתונה ושאלה בשקט ״מה יש לך להפסיד הפעם?״.

קולות מלחמהWhere stories live. Discover now