פרק 23

423 38 14
                                    

.יהל.

״נבו..״ אמרתי חסרת נשימה למראהו של נבו מולי והוא היה נראה בערך באותו מצב כמוני.
עיניו חדרו לתוכי, נשימתו הייתה מהירה והביט בי בתשוקה.

״את לא הפסקת לאהוב אותי..״ הוא אמר בשקט כאילו עיכל עכשיו את מה שאמרתי לו בצהריים ואני בלעתי את רוקי והנדתי בראשי.

״בשנים האלה הפסקת לאהוב אותי?״ הוא שאל ולא התיק את מבטו ממני.

הנדתי בראשי ודמעות הציפו את עיניי ״אפילו לא לרגע..״ לחשתי.

נבו נכנס במהירות לדירה והתקרב אליי.
הוא התנשם וקירב את ראשו לשלי ״את אוהבת אותי״.

עצמתי את עיניי והדמעות זלגו.
כשפתחתי אותן התייפחתי ״אני מצטערת שעזבתי אותך. זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי״.

רוך התמלא בעיניו מלאות התשוקה והוא ניגב דמעה מלחיי ״כנראה שלא סתם הגענו לפה״.

הנהנתי ״חשבתי שעשיתי משהו טוב שנתתי לך ללכת״.

נבו הניד בראשו ואמר בשקט כשהוא קרוב אליי כל כך ״כל ההצלחה הזאת לא שווה כלום כשאין לי אותך״.

ליבי דפק בעוצמה והתחלתי לתהות אם אני חולמת או שזה אמיתי.

באותו הרגע, כמעין תזכורת שהכל אמיתי עופרי ושיר התקרבו לדירה כשמגבת סביב גופה של עופרי. כשראו את נבו ואותי מכיוון שהדלת הייתה פתוחה, פערו את עיניהן, הסתובבו במהרה וחזרו אחורה לדירה של הבנים.

״נבו..״ מלמלתי והשפלתי את עיניי ״אנחנו צריכים לדבר. על הכל״.

מה שרציתי באמת היה לתפוס אותו ולנשק אותו אך לא יכולתי לעשות זאת.

לא כשידעתי שהוא כועס עליי.

נבו עצם את עיניו ונשם עמוק, כאילו ניסה לשלוט על עצמו.

כשפתח את עיניו, הביט בי בעיניו היפות ואמר ״בואי נצא מחר. נדבר על הכל״.

הנהנתי והצלחתי להוציא חיוך קטן למרות שהייתי בסערת רגשות ובקושי הצלחתי לנשום.

נבו שהיה קרוב אליי כל כך לא התרחק ממני ולא התיק את מבטו.

״אז ניפגש מחר?״ שאלתי בשקט כי לא יכולתי עם המתח הזה יותר בינינו והייתי חייבת שיתרחק קצת למרות שכל מה שרציתי היה ההפך.

נבו הנהן ולא זז.

יכולתי להרגיש את ליבו הפועם במהירות וככל הנראה נבו חש אותו הדבר לגביי.

״אוקיי״ אמרתי ובשנייה שלקחתי צעד קטן אחורה נבו אחז בידי וקירב אותי אליו, יותר ממה שהיינו קודם.

ראשו התקרב לראשי ושפתיו המוכרות רפרפו על שפתיי.

ליבי פעם בעוצמה וגעגוע מטורף הציף אותי. התגעגעתי למגעו, לריח שלו, למבטו המיוחד שהיה בשבילי ופשוט להרגשה שלו קרוב אליי.

קולות מלחמהWhere stories live. Discover now