קולות מלחמה

פרק 6

.יהל.

הבטתי על השעון וראיתי שהשעה תשע בערב ״נראה לי שכדאי שאני אזוז״ אמרתי לעופרי והיא הנהנה ״יש לך נסיעה ארוכה״.

כבר כמה שעות שאני יושבת אצלה וזה הרגיש כאילו ראיתי אותה אתמול.
דיברנו בכיף, צחקנו מלא וכמעט ששכחתי שנבו חזר.

״את חייבת לבוא לצפון״ אמרתי לה כשקמתי מהספה.

״ברור!! אני גם מתגעגעת פיצוצים לבנים.. מי היה מאמין שהם יהיו כל כך מוצלחים יום אחד״ עופרי גיחכה ואני משכתי בכתפיי ״אני האמנתי״.

היא הרצינה מעט ״אני יודעת.. נבו תמיד היה נראה שנולד לדברים גדולים. לגבי שאר הסתומים לא יודעת..״.

צחקתי כי הם באמת לא היו העיפרון הכי חד בקלמר. מה שכן, היה להם את הלב הכי רחב בעולם ותמיד היה כיף ומצחיק איתם.

חיבקתי חזק את עופרי וידעתי שהפעם אני לא מוותרת עליה.

״נדבר?״ היא שאלה בחשש ואני הנהנתי בחיוך ואמרתי בוודאות ״נדבר״.

יצאתי מהבית שלה, נכנסתי לרכב והתחלתי את הנסיעה שלי לצפון.

במהלך הנסיעה חייגתי לשיר כי ראיתי שהיא חיפשה אותי והיא ענתה תוך צליל אחד ״איפה את?! הכל בסדר?״.

״כן, בטח.. נסעתי קצת למרכז להתאוורר״ עניתי לה ברוגע כי באמת הרגשתי הרבה יותר רגועה אחרי המפגש עם עופרי.

״אוקיי..״ היא ענתה מעט בחשד ואז שאלה ״אני מכינה מרק אפונה.. להשאיר לך?״.

זה אחד הדברים שאהבתי בשיר. היא לא הייתה מציקה. הנחתי שהיא הייתה סקרנית לדעת מה הסיפור עם נבו אבל היא לא לחצה עליי, היא ידעה שאספר לה כשאהיה מוכנה.

״כן, תודה״. עניתי ואז עדכנתי אותה ״אני מגיעה עוד שעה וחצי בערך״.

״סבבי״ שיר אמרה וניתקה.

כל הדרך עד שהגעתי למושב חשבתי על היום שנבו שלח לי הודעה..

*פלאשבק*

עברו יומיים מאז שנבו אמר לי שיבדוק עם אבא שלו בנוגע להופעה אך עוד לא שמעתי ממנו.

ישבתי בחדרי וקשקשתי במחברת שלי תוך כדי ששמעתי שירים של הזמר khalid.
הקול שלו תמיד הכניס אותי לשלווה והשירים שלו היו מיוחדים כל כך.