פרק 9

331 34 8
                                    

.שיר.

דפקתי על דלת הבית של ההורים שלי מנימוס ואחרי כמה שניות פתחתי אותה.

כשנכנסתי ראיתי את דור ורון שוכבים בספה בלי לזוז וכשהתקרבתי הבנתי שהם ישנים.
חייכתי כי הם היו נראים כמו שני הילדים השובבים האלה בגן שברגע שישנו היו נראים מלאכים חמודים כאלה.

חייכתי לעצמי וניגשתי למקרר.

בגלל שהלהקה פחדו לצאת ושיראו אותם, אמרתי להם שאביא להם חלב וביצים.

הכנסתי את המוצרים למקרר ובשנייה שסגרתי את המקרר שמעתי ״היי״.

קפצתי בבהלה והבטתי הצידה. ג׳וני נכנס למטבח בחיוך והתקרב אליי ״סליחה, לא התכוונתי להבהיל אותך״.

הסדרתי את נשימתי וחייכתי גם אני ״הכל טוב. פשוט לפני שנייה אף אחד לא היה פה אז לא ציפיתי שתופיע פתאום״.

ג׳וני התיישב על אחד הכיסאות בשולחן ושאל ״מה שלום חבר שלך? שמעתי שמתחיל הערב בלאגן״.

משכתי בכתפיי ״כבר שבועיים יש בלאגן.. אבל נכון לאתמול הכל בסדר״.

״זה בטח מפחיד לא לדעת מה איתו״ ג׳וני אמר בשקט ואני הנהנתי ״זה תמיד היה ככה. עכשיו זה קשוח יותר כי באמת יש מלחמה אבל מאז שהכרתי אותו הוא היה בצבא והיו כל מיני מבצעים שהשתתף בהם״.

ג׳וני נאנח ״תמיד הרגשתי החמצה שלא עשיתי צבא. רציתי להיות בגבעתי אך חתמנו על החוזה של הלהקה ועזבנו את הארץ לפני״.

״אני חושבת שאתם תורמים למדינה בדרך שלכם״ אמרתי לו וממש האמנתי בזה.
היו המון דיבורים בארץ על זה שלהקת the strangers לא עשו צבא ולא תרמו את חלקם למדינה.

לפי דעתי הם תרמו יותר מהרבה חיילים כי הם לא התביישו מכך שהיו ישראלים ולא פחדו להפגין את אהדתם למדינה.
כל חג יהודי העלו לאינסטגרם שלהם תמונה עם כיתוב של חג שמח, בראיונות בעולם דיברו לפעמים בעברית ולא התביישו בכך ולמרות כל זאת היו אחת הלהקות המצליחות בכל העולם.

ג׳וני חייך ״תודה.. באמת שאת אחלה״.

״אחי, ראית את הפלאפון שלי?״ נבו ירד מהמדרגות ושאל את ג׳וני.

ג׳וני סובב את ראשו לנבו וענה ״אין לי מושג.. להתקשר אליך?״.

נבו שהגיע למטה הנהן ״כן, תודה״.

הבטתי בנבו וניסיתי לדמיין אותו ואת יהל יחד.

יהל הייתה בחורה עדינה וטובת לב, תמיד עזרה לכולם ודאגה שכולם יהיו מרוצים.
היא הייתה קצת מופנמת אבל היא עברה הרבה בחיים אז לא שפטתי אותה.

ומנגד היה נבו, בחור נערץ, כובש בחורות ושובר לבבות. ידוע בתור אחד שחוגג במסיבות ועשה לא מעט בעיות.

קולות מלחמהWhere stories live. Discover now