פרק 38

304 29 5
                                    

.יהל.

״את רוצה לדבר איתי?״ נבו שאל בעדינות בזמן שנסענו חזרה למושב ואני לא הגבתי.

לא הצלחתי להגיב.

הרגשתי שהאדמה נשמטת תחת רגליי, שעד שהדברים התחילו להיות טובים שוב, הכל מתערער.

ידעתי שנבו לא יישאר בארץ לנצח אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר.

חשבתי שיהיה לנו זמן לדבר על הדברים, שיהיה לנו זמן למצוא דרך בה זה יעבוד.

תחושה לא נעימה חלחלה לתוכי והרגשתי בדיוק מה שהרגשתי לפני כמה שנים שהחלטתי לוותר על נבו.

ההרגשה שאני לא יכולה לעמוד בינו לבין הקריירה.

לא רציתי לוותר על עצמי הפעם, רציתי שיהיה לי טוב.

אבל לא יכולתי לטוס עכשיו יחד עם נבו בזמן שמתן של שיר במלחמה.
לא יכולתי להשאיר אותה לבד בזמן שמתמודדת עם כל כך הרבה.

שיר הייתה שם בשבילי ומגיע לה שאהיה שם בשבילה בחזרה.

״אני לא מתכוון לטוס״ נבו אמר כשלא הגבתי ואני הבטתי בו בבלבול ״אבל אתה חייב״.

״אני לא חייב כלום״ נבו אמר בהחלטיות ואני נאנחתי.

הרגיש לי שכל הסיפור חוזר על עצמו בדיוק כמו בפעם שעברה ופחדתי שייגמר כמו בפעם הקודמת.

״יהל״ נבו אמר ברצינות ואני שאלתי בשקט ״מה?״.

״אנחנו חוזרים למושב, אני אומר לעידו שאני לא טס עכשיו לשום מקום ואז נראה מה אנחנו עושים. אני יודע מה עובר עלייך ואני לא מוכן, לא שתחליטי החלטות על דעת עצמך ולא שתיסגרי בפניי כי אני רואה איפה הראש שלך נמצא ואני לא אוהב את זה״.

הבטתי על נבו ולמרבה ההפתעה, על פניו נראו פחד וחרדה.

הוא פחד שאעזוב אותו בדיוק כמו שאני פחדתי שאעזוב אותו.

״ומה עם העתיד שלך?״ שאלתי בחשש כי לא ידעתי איזו תשובה רציתי לשמוע ונבו חרק את שיניו ״העתיד שלי יכול לקפוץ לי. אני רוצה שלא תדחקי אותי לפינה ואני מבקש ממך שהפעם את תתני לי את האפשרות לבחור מה שמתאים לי״.

בלעתי את רוקי כי מצד אחד ידעתי שהוא צודק אך מהצד השני נפגעתי מכך שהוא האשים אותי בכל מה שהיה כאילו זה היה לי משהו פשוט וסתם נתתי לו ללכת.

מאותו הרגע ועד שהגענו למושב, הדרך עברה בשקט.

הייתי שקועה במחשבות וכך גם נבו.

קולות מלחמהWhere stories live. Discover now