קולות מלחמה

פרק 19

*פלאשבק*

עופרי ואני נכנסנו לביתו הענקי של נבו שהיה הומה בחברה מהשכבה וגם כאלה לא מוכרים.

״אחותי, הוא גר בארמון״ עופרי קראה בהתפעלות ואני הנהנתי אך לא התפעלתי יותר מידי כי ידעתי שעם כל הגודל של הבית הזה, חסר בו את הדבר המהותי של הבית שזה החום של המשפחה.

הבית היה מלא באורות צבעוניים ונראה כמו איזה מועדון.
בקצה הסלון, ליד הקיר עמד על במה קטנה דיג׳יי שדאג לשירים בווליום מוגזם מאוד והסלון הפך לרחבת ריקודים.

חיפשתי בעיניי את נבו כדי לומר לו שלום אך לא ראיתי אותו, במקום זה אמרתי שלום לכמה חברים מהשכבה וחיפשתי את הדרך המהירה לצאת החוצה למרפסת ששמתי עליה עין כבר בפעם הקודמת שהייתי פה.

בדרך כלל לא הלכתי למסיבות של חברים מהשכבה כי לא הייתי אחת ששותה ורוקדת ומכיוון שרוב המסיבות הסתכמו בזה, לא היה לי טעם ללכת.

הפעם נבו ביקש ממני אישית שאגיע למסיבה שמארגן אצלו בבית אז לא יכולתי לסרב.

״וואו! לאן את הולכת גברת״ עופרי שאלה אותי בקול כשראתה שאני פונה לכיוון היציאה.

״לנשום אוויר״ עניתי בקול גם אני כי אם לא הייתי צועקת היא לא הייתה שומעת אותי.