התחלה ישנה

פרק 6

מתנדב מדא שהיה נשמע בן 20 בערך ענה לשיחה שהתקשרתי לאבי, הוא דיבר בקול עמוק וצרוד, ובישר לי שאבא שלי ואחי, דניאל, עברו תאונת דרכים קלה.
שאין לי מה לדאוג כי הם בסדר, אבל אבא שלי ביקש להתקשר אליי ולקרוא לי.

נבהלתי כל כך. המחשבה שאני אהפוך ליתומה עכשיו, התעלמתי לגמרי מהפרט שאמר שזאת רק תאונה קלה והם בסדר.
להפך, כאילו לא שמעתי את זה, סרטים כבר התחילו לרוץ בראשי.
"הכל בסדר?" הוא אמר וחייך.
"אני צריכה ללכת.." מילמלתי והלכתי משם כמה שיותר מהר.

כל הדרך הייתי בלחץ לא נורמלי, וכשחציתי את הרחוב השני החלטתי להזמין מונית, בחיים לא עליתי על מונית כי אני מפחדת מכל הסיפורים שיש, וגם אבא שלי לא מסכים לי לבד.
אבל באותו הרגע זה לא עניין אותי, אחרי הכל חשבתי שאני יתומה. אז מה זה משנה אם יחטפו אותי או לא?
אחרי חצי שעה בערך המונית הגיעה וגבר שהיה נראה בגיל 30 בערך חייך אליי ושאל "אמה?"
הנהנתי ונכנסתי למונית. ישבתי מאחורה וחגרתי והוא התחיל בנסיעה.
לכל אורך הנסיעה קיללתי את עצמי בלב.
עד שבשלב מסויים הבנתי שאני בסערת רגשות ואני לא יכולה לסמוך על עצמי עכשיו, ואני צריכה להרגע.

אחרי בערך חצי שעה של נסיעה בכביש הגענו, שילמתי לנהג כמה שהיה לי ובלי לשמוע אם זה מספיק או לא רצתי לתוך בית החולים.
שאלתי בדלפק הקבלה איפה נמצא אבא שלי ואחי, הם שאלו אם אני אמה ועניתי בחיוב, אבל רק חיכיתי שיגידו לי כבר איפה הם ואוכל לראות אותם בעיניים שלי.

כשנכנסתי לחדר שבו דניאל ואבא שלי היו, אבא שלי חייך אליי וחיבק אותי בזמן שדניאל היה באמצע טיפולים של רופא לראות שהכל בסדר ולא קרה שום נזק.
"אבא.." מלמלתי וחיבקתי אותו חזרה,
"סליחה שהלחצתי אותך," הוא חייך
אחרי שדניאל סיים סוף סוף את הטיפולים יצאנו מהבית חולים ואבא סיפר בהתלהבות מה קרה,
הוא אמר שמישהו התנגש בהם והאוטו עף קצת הצידה ולמזלם נעצר ליד העמוד ולא פגע בו.
לא הבנתי כל כך למה אבא כל כך התלהב מזה, הרי זה לא שיש לנו נסיון טוב עם תאונות דרכים.
דניאל אמר שהוא מתלהב מאיך שהסיפור היה נראה מהצד, כמו סרט.
אני עדיין חשבתי שזה טיפשי לגמרי.
"איך חוזרים?" שאלתי, אחרי הכל האוטו שלנו הרוס לגמרי ואי אפשר לחזור בו.
"אמילי אמרה שהיא תבוא" דניאל חייך,
"איזה חברה מהממת יש לך, אני באמת שמח בשבילך" אבא שלי אמר,
״כן, מהממת...״ מלמלתי.

אמילי הגיעה עם המכונית שלה, שהכרתי היטב.
ידעתי בדיוק איך היא נראת ואפילו את המספרים בלוחית הרישוי ידעתי כמעט בעל פה.
היא חייכה ויצאה אלינו ונישקה את דניאל,
"וואי חיימשלי אתה לא מבין איך נבהלתי, מזל שאתה בסדר" היא חייכה וחיבקה את דניאל.
דניאל היה נראה מאוהב לגמרי, וכאב לי לראות את זה..אבל מה כבר יש לי לעשות?

בדרך אני ישבתי מאחור עם אבא שלי ודניאל ישב ליד אמילי, אני חייבת להודות שהייתי מופתעת מכישורי המשחק של אמילי.
וגם מהאכזריות שלה, אחרי הכל, היא תפגע בדניאל גם אם אני אתן לה את הכסף שהיא רוצה וגם אם לא.
אם לא- היא תפגע בו פיזית
אם כן- היא תפרד ממנו והוא יהיה פגוע כי לא יבין מה הוא עשה לא בסדר.
ומאיפה אני יודעת בכלל שהיא באמת תפרד ממנו אחר כך ולא תמשיך לסחוט אותי?
הסתכלתי עליה, היא נראתה מאוהבת לגמרי.
"איך היא עושה את זה?" מלמלתי לעצמי.
אולי היא כבר עשתה את זה בעבר?

כשהגענו אחרי נסיעה שהייתה דביקית במיוחד אבא שלי חזר הביתה ודניאל נישק את אמילי,
באתי לצאת ולחזור עם דניאל הביתה אבל דניאל עצר אותי.
"אמילי רוצה להכיר אותך עוד קצת, תשארי איתה באוטו חמש דקות אוקיי?" הוא חייך ובילגן לי את השיער כאילו אני ילדה בת שש.
הוא חזר הביתה ואני שתקתי והסתכלתי על אמילי, מה היא רוצה ממני עכשיו?

"רק שתדעי שיש לך מזל" היא אמרה והסתובבה אליי, "מזל?" לא הבנתי על מה היא מדברת.
"בדרך כלל האזהרות שלי הרבה יותר אגרסיביות, אבא שלך היה אמור למות ודניאלי היה אמור לבכות עד סוף ימי חיו." היא חייכה ועדיין לא הבנתי כל כך על מה היא מדברת.
"אמילי, די עם המשחקים, מה את רוצה?" שאלתי והתאפקתי לא לתת לה סטירה.
"אוי אמה לא חשבתי שאת כזאת טיפשה״ היא הסתובבה להסתכל בפניי
ניסיתי להבין על מה היא דיברה, אזהרות? אבא שלי היה אמור למות? איפה אבל? רגע..
"את זאת שהתנגשת בהם?" שאלתי המומה,
"יופי אמוש אולי את לא כל כך טיפשה כמו שחשבתי" היא חייכה אליי והסתובבה בחזרה להסתכל עליי דרך המראה הקידמית.
לא הבנתי מה קורה, למה שהיא תעשה את זה?
רק לפני כמה ימים היא אמרה לי להביא לה את הכסף! היא לא נתנה לי זמן אפילו לחשוב מאיפה אני משיגה סכום כזה, מה אם הוא באמת היה מת?
מה אז? הייתי יתומה? ואמילי הייתה ממשיכה להיות עם דניאל? איך זה שדניאל לא זיהה אותה כשהיא התנגשה בהם? ואיך זה שלא קרה לה כלום או למכונית? היו לי כל כך הרבה שאלות אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה.
"טוב יאללה צאי מהאוטו יש לי חיים חוץ ממך ואת מבזבזת לי זמן" היא חייכה ואני נשבעת שהחזקתי את עצמי מלא לשבור לה את השיניים.
יצאתי מהאוטו וחזרתי הביתה.

"אמה? את הולכת לישון?" דניאל שאל בלחישה כשראה שאני במיטה והחדר חשוך.
"כן.." מלמלתי מריצה בראשי את השיחה עם אמילי.
"מה אמילי רצתה?" דניאל שאל והתיישב לידי "על מה דיברתן?"
"סתם.." מלמלתי "אולי תפרדו?" אמרתי בלי לחשוב יותר מדי.
"מה?" דניאל שאל ולא הבין מאיפה זה הגיע, "למה שנפרד?" שאל והיה נראה קצת פגוע.
"היא לא מתאימה לך.." אמרתי והתיישבתי במיטה.
"אמה..אני אוהב אותה..למה כל כך קשה לך לקבל את זה?" הוא אמר והסתכל עמוד לתוך עיניי.
"כן.." מלמלתי "סליחה.."
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת.

התהפכתי במיטה במשך שעה בערך וניסיתי למצוא תשובות לכל השאלות שלי,
עד שסוף סוף נרדמתי אבל עם הבטחה בליבי,
"ממחר את מתחילה להשיג את הכסף."