התחלה ישנה

פרק 15

בבוקר שמעתי רעשים מהמטבח, הבנתי שאני לא לבד בבית, התארגנתי וירדתי למטה.
אבא היה שם, הוא ישב על הספה וצפה בחדשות, כשהוא ראה שהתעוררתי הוא קם אליי,
"בוקר טוב," הוא חייך "איך ישנת?" הוא שאל, לאן זה מתקדם?
"בסדר..למה אתה לא בעבודה?" שאלתי, מקווה שאני לא נשמעת יותר מדי חצופה.
"את לא רוצה אותי פה?" הוא ענה בטון נעלבי,
חייכתי, "אתה יודע את התשובה" הלכתי למטבח והכנתי לי קפה, אבא התיישב בפינת אוכל וכיבה את הטלוויזיה.
סיימתי להכין את הקפה והתיישבתי לידו, "מה?" שאלתי.
"אמוש..את מתחילה כיתה י' עוד מעט" הוא אמר וחייך
"נכון" עניתי
"את רוצה ללכת לבית ספר של גיא? ראיתי שהתחברתם.."
"גיא? לא..את האמת שלא שמעתי דברים טובים על הבית ספר שלו" עניתי, למרות שידעתי שאבא כבר רשם אותי לבית הספר הזה, אז למה כל השאלות האלה?
"כן..גם אני לא שמעתי עליו דברים טובים..תקשיבי..היה לי רעיון אחר.." הוא אמר והיה נראה קצת מבוייש, הוא נמתח במקומו וליטף את שערי
"מה הרעיון?" שאלתי קצת מתוחה, למה השיחה הזאת מרגישה לי כבדה עוד לפני שהיא התחילה?
"אני עובד הרבה, את כבר ראית את זה הקיץ..ודניאל בצבא..אני לא רוצה שתהיי פה לבד כל היום.." הוא אמר
"מאמצים ילד?" שאלתי בטון ציני, אני פחות מתחברת לזה שמושכים שיחה, בדיוק כמו שמתחילים מסיימים אין מה למרוח.
"לא.." אבא ענה וצחק "חשבתי שתרצי אולי..ללכת לפנימייה" הוא חייך.
פנימייה?

"את לא רוצה?" אבא שאל והוריד את חיוכו,
"אני לא יודעת.." מלמלתי
"זה בסדר..תחשבי על זה אוקיי? ואם לא אז תשתדלי לחשוב לפחות על כיוון אחר כי הבית ספר של גיא לא הכי מעולה כפי שהבנת.." הוא חייך ונשק למצחי וקם, חייכתי אליו, "אני הולך לעבודה, את תהיי פה בערב?" הוא שאל, את האמת שהתגעגעתי לאבא שלי, בקושי דיברנו בזמן האחרון, הייתי יותר מדי עסוקה, גם את רום וגל הזנחתי, ביחד עם דניאל ואבא שלי.
"אני חושבת שלא" חייכתי, הוא חייך גם ונתן לי הוראות אחרונות והלך.

נקישות בדלת העץ של הבית הקימו אותי מהר מהספה, הסתכלתי במראה בפעם החמש מאות בחצי שעה האחרונה ופתחתי את הדלת, איתי היה שם מחייך את החיוך הממיס שלו, הוא לבש גינס שחור ארוך וחולצה לבנה, ממתי איתי לובש חולצות לבנות? הוא נראה חגיגי, הוא העביר יד בשערו מה שהבנתי שגורם לו להרגיש לא בנוח או להיות לחוץ, הוא היה נראה יותר יפה מתמיד אך לא יכולתי להגיד למה, חייכתי אליו בחזרה, ״היי,״ אמרתי ״רוצה להכנס או שאתה מעדיף להשאר לעמוד בחוץ?״ פתחתי את הדלת ואיתי נכנס כשחיוכו גדל.

הגשתי לנו כוסות עם קולה קרה וקוביות קרח, איתי בא עם האופניים שלו כמו תמיד, הן היו כחולות ואיתי השעין אותם על הגדר שבחצר.
״על מה את חושבת?״ איתי שאל כשהוא מחזיק בכוס שלו כמו כוס של שתייה חמה, כאילו שהיא מחממת את ידיו.
״אבא שלי שאל אם אני רוצה לעבור לפנימייה״ הגבתי מהר ללא לחשוב מה אני עונה, מה זה קשור? הרי לא על זה חשבתי.
כנראה הרגשתי צורך לשתף את איתי בכמה שיותר פרטים בחיי, שירגיש בנוח גם הוא, כמו רמיזה לספר לי גם על מה הוא חושב.
״ואת רוצה?״ איתי שאל, ״אני לא יודעת,״ עניתי בכנות, ״אף פעם לא חשבתי על להיות כל כך רחוקה מהבית״ אמרתי.
״את מחוברת לבית שלך?״ איתי שאל
״אומנם הוא בית חדש, אבל הוא לגמרי מרגיש לי כמו בית, ועד שהכרתי אותך ואת גיא..אני לא יודעת אם ההחלטה הנכונה היא להשאר או לא״ עניתי בכנות שוב, כמו ברז שפותחים את זרם המים והמים יוצאים במהירות וממלאים את חלל הכיור היבש, ככה אני הרגשתי, פתחתי את הפה ושפכתי הכל, אני מקווה שלא העמסתי על איתי עם כל הדיבורים שלי.
״אז תגידי שאת לא רוצה״ איתי אמר בפשטות
״אבל אני לא יודעת אם זה יהיה נכון בשבילי להשאר,״ עניתי, אך הפעם הבנתי שאני לא בטוחה אם איתי יבין את מה שאני מרגישה, אני מעדיפה לחשוב על זה לבד ולא לתת לאחרים להשפיע על החלטתי, ״יודע מה? לא משנה, באנו לפה לדבר על אמילי״ עניתי וחייכיתי, מנסה להראות לאיתי שהכל בסדר, ושהעניין שפתחתי לפני מספר רגעים יסגר במהירות כמו שסוגרים ברז.
״כן..אמילי...״ איתי אמר וזיק כעס ניגלה בעיניו,
״יש לך רעיון?״ שאלתי
״קודם כל, אם אנחנו רוצים להפיל את אמילי צריך ללכת אל הראש של הכל ומשם להפיל אותה, זאת אומרת לבוסית שלה, רק ככה אנחנו נצליח להפיל את אמילי, אולי היא נראת סתומה לגמרי, אבל היא רק נראת ככה.״
הבנתי למה איתי מתכוון.
״אוקיי, ואיך עושים את זה?״ שאלתי, מאיפה מתחילים?
״נתחיל בנויה, היא תהיה המפתח שלנו להכל״ איתי אמר, ואני לא הצלחתי להבין איך הוא נשאר בכזה קור רוח, אם הייתי מגלה שאימי נרצחה על ידי הבוסית שלי, לא הייתי מוכנה לעבוד אצלה אפילו לא שעה, גם להסתכל לה בעיניים לא הייתי מסוגלת, ולחשוב שאיתי היה גר איתה באותו הבית...
״אבל...איך מתחילים? מאיפה?״ נויה מתה, ככה שאי אפשר פשוט ללכת ולשאול אותה מה היה, צריך לתכנן תוכנית.
״אני לא יודע..״ איתי אמר והיה נראה קצת מיואש, הוא בטח חשב על הרבה רעיונות בדרך אך ברגע האמת הבין ששום רעיון שעלה במוחו לא יצא לפועל, אנחנו רק נערים, ובגלל זה נצטרך לפעול הכי פשוט והכי קל, בלי להסתבך.
״אמרת שלנויה היו הרבה חברות, הייתה אחת שהיא הייתה קרובה אליה יותר מכולן?״ שאלתי, אולי אצלה נמצא תשובות.
״אני...אני לא...״ איתי גימגם ״רגע!״ הוא קרא עם חיוך ״כן! יש כזאת, היא תמיד הראתה לי תמונות שלה, קוראים לה טל״ איתי חייך והיה מרוצה מעצמו.
״טל?״ שאלתי, גם לאחות של גיא קוראים טל, ״איפה היא לומדת? היא גרה באיזור?״ שאלתי.
״אני לא יודע, אף פעם לא פגשתי אותה״ איתי ענה וכל השמחה שהייתה לו לפני רגע נעלמה, למה הוא כל כך מפחד שלא נצליח?
״איך היא ונויה הכירו?״ שאלתי, מנסה למצוא תשובות, התחלה של משהו, ׳קצה חוט׳ כמו שקוראים לזה בספרי המתח שדניאל היה משאיל מהסיפריה, היינו יושבים שעות והוא היה מספר לי את כל מה שקרא והיינו ממציאים סוף שונה לסיפורים.
״הן למדו באותה הפנימייה״ איתי אמר
״פנימייה?״ שאלתי, ״הייתי בטוחה שנויה הייתה איתך באותו הבית ספר״ אמרתי
״כן, היא הייתה אבל בתקופה של לפני מה שקרה היא עשתה קצת בעיות, משהו לא היה בסדר איתה, אז ההורים שלי שלחו אותה לפנימייה לפי בקשתה.״ איתי אמר, שוב נשמע אדיש, כאילו שאותה הנויה היא משהי רחוקה, ולא אחותו שכל כך אהב.

״איזה פנימייה נויה למדה?״ שאלתי, מנסה להבין לאן אני חותרת, מכירים את ההרגשה כששואלים אתכם משהו ואתם עונים בפשטות ובטון של ׳איך לא ידעת?׳ אבל בעצם גם אתם לא ידעתם, ואתם לא מבינים איך אמרתם משהו שעד עכשיו לא ידעתם בכזאת פשטות, מאיפה החומר הזה מגיע? אז כך היה גם עכשיו, לא ידעתי מה אני מתכננת, אבל ידעתי שמשהו טוב.
״פנימיית שיבולים, זה ליד צפת,״ איתי אמר ״למה?״ הוא הוסיף את השאלה שפחדתי שישאל,
״אני לא יודעת״ עניתי ״מרגיש לי שאנחנו הולכים במעגלים סביב נקודה שאנחנו לא רואים, יש לי תוכנית מושלמת בראש אבל אני לא מצליחה להעביר אותה למילים״ אמרתי
״תנסי להסביר״ איתי אמר, נראה מסוקרן.
״זה ישמע מטורף״ אמרתי כאשר הבנתי מה היה הרעיון שהיה במוחי, הוא לגמרי מטורף אבל גאוני לא פחות.
״מבטיח לך שאני לא אחשוב שאת משוגעת״ איתי חייך את החיוך המתוק שלו.
״אוקיי, אז ככה,״ התחלתי בתקווה שהוא יאהב את הרעיון ולא אצא טיפשה ״אבא שלי רוצה שאלך לפנימייה, אני לא רוצה אבל גם לא רוצה להשאר בבית, אני חייבת יותר חברה ממך ומגיא למרות שאתם מדהימים, מה אם אני אלך לפנימיית שיבולים? אבא שלי ישמח שקיבלתי את הצעתו, אני אמצא לי חברות, ותוך כדי אנסה להבין מה קרה לנויה, אני אתחבר לטל הזאתי ואמצא אצלה תשובות, אחרי הכל נויה הייתה שם כל יום מהבוקר עד הבוקר שאחרי, כל דבר שעשתה כל הסובבים עליה ידעו, בפנימייה אין הרבה פרטיות...בקיצור, כולם מרוצים״ אמרתי, וואו זה היה מהיר, חשבתי שאסביר את עצמי כל כך הרבה עד שאיתי לא יבין מה אני רוצה.
הסתכלתי על איתי, מחכה לתגובותו, הוא שתק, בטח מעכל את מה שאמרתי.

״את רוצה לעשות את זה?״ אחרי מספר דקות של דממה איתי שאל.
״כן״ עניתי בהחלטיות, אני רוצה ועוד איך.
״להגיד לך מה אני חושב?״ איתי שאל
״כן״ עניתי שוב את אותה התשובה
״אני חושב שזה רעיון מעולה, אבל אל תשכחי שבסופו של דבר את זאת שהולכת לפנימייה, ואנחנו לא בסרט בלשים...תצטרכי ללמוד שם ולהתרכז גם בעצמך ולא בלרצות את האנשים מהבית...״ איתי הסביר.

״את ערה?״ אבא שאל כשחזר מהעבודה, השעה הייתי 00:56 ואני חיכתי ערה במיוחד בשבילו, היה לי חשוב לעשות את השיחה הזאת בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.
״חיכיתי לך״ חייכתי וקמתי מהספה לחבק אותו, הוא חיבק אותי בחזרה וחייך.
״את לא עייפה?״ שאל והניח את תיקו על הכיסא בפינת האוכל
״קצת...״ אמרתי, ״אתה רוצה לשתות?״ שאלתי
״את האמת שאני גמור, אבל תודה אמוש..למה חיכית לי?״ שאל והתיישב על הספה

״חשבתי על מה שאמרת..״ אמרתי והתיישבתי לידו על הספה.
אבא הביט בי בעיניו העגולות והחומות במבט שואל
״הפנימייה״ הזכרתי לו
״אה, נכון, סליחה אמוש פשוט אני עייף..״ אמר וחייך לעברי חיוך קטן
״זה בסדר,״ אמרתי מנסה לזרז את השיחה, ״החלטתי שאני רוצה ללכת לפנימייה״ אמרתי בקול בטוח, משאירה את כל החששות שלי לעצמי.
אבא הזדקף במהירות, נראה מעט המום מתשובתי ״את רוצה?״ הוא שאל,
״כן, גם החלטתי איזה״ עניתי בפשטות
״וואו אמה..״ אבא מילמל ולא הבנתי למה הוא כל כך המום, זה היה רעיון שלו..
״פנימיית שיבולים היא ליד צפת״ אמרתי בקלילות, מתה ללכת לישון ולסיים עם היום המתיש הזה.
״אני אברר את זה..״ אבא מילמל שוב
״טוב,״ אמרתי, מבינה שכנראה עשיתי משהו לא טוב ״בסדר, לילה טוב״ אמרתי וחייכתי, נישקתי את אבא על הלחי והוא חייך אליי, עליתי במדרגות לחדרי והלכתי לישון.