"יש לך חבר?" דניאל שאל בקול מתנשא וחייך חיוך ממזרי.
"מה? מי...?" גמגמתי, מה קורה פה? למה אמילי כאן? למה דניאל כאן?
"בואי," איתי אמר ומשך אותי בידי לבחוץ.
"למה אמילי פה?" איתי שאל והיה נראה כועס, משהו בעיניו הפחיד אותי קצת אולי כי..כי..הוא כועס עליי?
"אני לא יודעת.." מלמלתי והבטתי ברצפה, למה היא ודניאל פה? ועוד ביחד??
"אמה! למה אמילי פה??" איתי הרים הפעם את קולו מעט
"אמרתי לך שאני לא יודעת!" עניתי לו באותו הטון, הכעס נעלם מעיניו של איתי ובמקומו תפס את מקומו של הכעס רגש אחר, שלא הצלחתי להבין בוודאות מה הוא.
"בסדר," איתי אמר וניסיתי להבין מה הוא מנסה לעשות, מניפולציות? "אני הולך, הבנתי מה קורה פה." איתי אמר וחייך חיוך קטן והלך, משאיר אותי שם לא מבינה על מה הוא מדבר, יכול להיות שאמילי אמרה לו משהו?
"איתי!" קראתי לו והלכתי אחריו, למזלי הוא הלך בקצב מאוד איטי והצלחתי להגיע לצידו, "מה, אמה?" איתי שאל עם אותו החיוך, מה הולך פה? למה אני לא מבינה כלום? "על מה דיברת? אני לא מבינה.." אמרתי בטון רגוע, מנסה להרגיע גם אותו.
"את מבינה אמה," איתי אמר וחיוכו רק גדל "את מבינה טוב מאוד" לפתע איתי הסתובב ונעמד מולי, מביט בעיניי והפעם יכולתי להבין איזה רגש זה, הכרתי אותו כבר די טוב, ״
דווקא חשבתי שאת לא קשורה לזה, את נראת תמימה כזאת" איתי אמר לא מפסיק להביט בי לשנייה אחת, ואני עדיין מנסה להבין על מה הוא מדבר "איתי..מה-" ניסיתי להסביר את עצמי אך איתי קטע אותי והפעם הוא חזר לכעוס "די אמה!!" הוא צעק, עליי.
"כנראה שאת בדיוק כמו אמילי נכון? נחשה כזאת! אתן עובדות ביחד?? את ניסית להוציא ממני משהו על נויה נכון?!?" הוא שוב צעק, ואני שתקתי וניסיתי להבין על מה הוא מדבר "מי זאת נויה..?" שאלתי באמת מנסה להבין, באותם הרגעים שחזרתי כל רגע ורגע מהשנייה הראשונה שהכרתי בה את אמילי, את הרגע שבו היא ראתה אותי בוכה ליד גן הילדים והתיישבה לידה, היא דיברה איתי כאילו אני חברה הכי טובה שלה, כאילו היא באמת רוצה רק לטובתי. הייתי צריכה לדעת שהכל הצגה, שכל מה שהיא רוצה ממני זה כסף.
אבל מי זאת נויה? לא זכרתי שום נויה, היחידה שהכרתי בכל הסיפור הזאת זאת אמילי, אז למה איתי כל כך בטוח שאני מכירה את נויה הזאת?
"תפסיקי עם זה..די אמה...נו פשוט תודי כבר..." איתי אמר והפעם הוא היה מאוכזב, אני קולטת מאוד מהר את הרגשות שלו, אבל מה אם הוא בכוונה עושה את זה? מעכשיו אפילו על איתי לא ידעתי אם לסמוך או לא, שכחתי שאחרי הכל הוא עדיין עובד אצל אמילי.
"איתי אני..אני לא יודעת על מה אתה מדבר אני..אני נשבעת" מלמלתי מקווה שיאמין לי.
"אמה..תפסיקי..באמת שאין לי כח.." איתי לקח נשימה עמוקה והמשיך ללכת
"אבל...למה אתה לא מאמין לי?" שאלתי והמשכתי ללכת אחריו, רדפתי אחריו, הוא חייב להבין שאני לא יודעת על מה הוא מדובר..
איתי שוב הסתובב, "את באמת לא יודעת?" הוא שאל,
"כן, באמת.." אמרתי והרגשתי רע שהוא לא מאמין לי.
"את לא יודעת מי זאת נויה?" איתי שאל
"לא..אתה יודע מי זאת?" שאלתי מנסה להשיג תשובות
"כן, את בטוחה שלא שמעת עליה אף פעם? גם לא מאמילי?" איתי שאל שוב וצלל אל תוך עיניי, הרגשתי שהוא בוחן אותי, אבל לא אותי, את הנשמה שלי, שהוא יודע כל מה שעובר לי בראש, כאילו הוא קורא מחשבות, אבל אם מישהו קורא את המחשבות שלי אני מעדיפה שזה יהיה איתי ולא אף אחד אחר.
"לא שמעתי על שום נויה..אתה יכול בבקשה להסביר לי מי זאת?" שאלתי מצפה לתשובות
״טוב..סליחה...נדבר מחר בסדר?״ איתי שאל ומבטו היה קפוא.
"לא..אני רוצה תשובה ללמה איבדת את זה לגמרי מולי" אמרתי בלי לחשוב בכלל מה אני אומרת, בטח פגעתי בו, הוא בטח שונא אותי עכשיו.
"די אמה, מאוחר כבר ושנינו בטח מותשים מהיום הזה...מחר אסביר לך הכל" איתי אמר ולפני שהספקתי להגיב הוא החזיק את ידי והתקדם לאט אל כיוון השביל לביתי.
כל ההליכה הייתה שקטה לגמרי, איתי חשב על הדברים וכנראה גם בין היתר על איך יסביר לי את מה שקרה הערב, ואני שתקתי, הייתי בעננים, הוא החזיק לי את היד! הוא לי! וזה כבר בטוח אומר שהוא לא שונא אותי.
אבל מי זאת נויה?
YOU ARE READING
התחלה ישנה
Mystery / Thrillerאמה בת 16 עוברת לגור במושב בצפון, התחלה חדשה. היא ציפתה להכיר חברים חדשים, ללמוד לבגרויות, ולגדול בדיוק כמו שתכננה. אך מה קורה כשהבעיות מהעבר חוזרות? מה קורה אם מגלים שכל מי שסביבך הוא לא מי שחשבת שהוא? אמה, מתאהבת בבחור שמספר לה את סיפור חיו החלקי...
