התחלה ישנה

פרק 25

נקודת מבט אמה

״את לא מתכוונת לדבר איתי יותר?״ טל שאלה הולכת אחרי במסדרון.
אנחנו בשיעור היסטוריה, ביקשתי לצאת מהשירותים כשראיתי שאיתי ניסה להשיג אותי כמה פעמים.
כמובן שטל יצאה אחרי.
״טל, למה שאני לא אדבר איתך?״ שאלתי והסתובבתי אליה
״את מתנהגת כמו תינוקת,״ היא אמרה ״מה שקורה בין אופק לעדן לא אמור להיות קשור אלינו.״ היא הסבירה את עצמה.
״בסדר...בואי פשוט נשכח מזה טוב?״ שאלתי אותה מחייכת את החיוך הכי אמין שאני מצליחה.
אני לא אשכח מזה, ממש לא. אבל לדבר על זה עם טל נראה לי כל כך מיותר, היא גם ככה לא מבינה את המצב ומתנהגת כאילו זה לגיטימי.
זה לא מתקדם לשום מקום.
״מעולה״ היא חייכה אליי וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה תופחת על גבה ברמז לשחרר, ״תחזרי לשיעור, אני עושה שיחה ובאה גם״ אמרתי לה והיא הנהנה וחזרה לכיתה.

איתי לא ענה לי, מה ציפיתי? הוא אף פעם לא עונה לשיחות טלפון.
ראיתי הודעה מאמילי שכתבה לי שאם אני לא באה לעבוד מחר אני מסתבכת.
היא מפחידה אותי? לא, לא ממש, את האמת שכבר בכלל לא.
אבל אני לא אנסה אותה, לא כשיש לה גישה מלאה לאח שלי והיא הראתה לי כבר איזה פזיזה היא.
קישרתי בין הדברים והבנתי שבטח בגלל זה איתי התקשר אליי.
אבל בכל מקרה שלחתי לו הודעה אם הכל בסדר.

״אמה,״ שמעתי קול מוכר מאחורי והסתובבתי מהמהמת, זה אופק.
״אפשר לדבר דקה?״ הוא שאל והיה נראה לחוץ, הסתכל מסביב כל הזמן כאילו מחפש מישהו.
״דבר״ אמרתי לו בקרירות
״אפשר בחוץ?״ הוא שאל והחדיר אליי את מבטו.
יצאתי לבחוץ בלי לומר מילה.
את האמת, הוא לא חייב לי הסברים יותר מדי. לא היה בנינו כלום וגם לא יהיה, הוא ערס מטומטם וחסר חינוך.
ההפך ממני, תקנו אותי אם אני טועה.

יצאנו לבחוץ והתיישבנו על הדשא שליד שער הכניסה.
״אני ועדן לא זוג״ הוא אמר ולא טרח להסתכל לכיווני, היה מרוכז בשער הכניסה שלא הבנתי ממתי הוא כל כך מעניין.
״אז מה אתם?״ שאלתי מחזירה לו את אותו היחס, נשכבתי על הדשא ובהיתי בעננים, השמש סינוורה אותי אבל לא קמתי שוב כי ידעתי שהוא בוחן את ההתנהגות שלי גם בלי להסתכל עליי ישירות.
״אנחנו...שמעי, זה מסובך״ הוא אמר וסובב את ראשו אליי, רואה שאני שכובה על הדשא ונשכב לידי.
״אופק, לא באמת אכפת לי, אתה לא חייב לי הסברים,״ אמרתי וסובבתי את ראשי אליו, מביטה בעיניו, ״אני לא מכירה אותך, וההחלטות שלך לא קשורות אליי בשום צורה, אתה מבין שעד לפני ארבעה ימים לא ידענו על הקיום אחד של השנייה?״
הוא סובב את פניו אליי והבטנו בעיניים אחד של השנייה.

אחרי שתיקה של כמה שניות שהרגשתי שאנחנו יותר מדי קרובים, ושזה בטח נראה מוזר מהצד התיישבתי בחזרה.
ממשיכה לדבר.
״פשוט אל תבגוד בה״ אמרתי ביציבות.
״איך אני יכול לבגוד בה אם אנחנו לא ביחד?״ הוא שאל והתיישב גם כן. הבחור מושפע ממני.
״אתה בטוח שהיא מודעת לזה שאתם לא ביחד?״ שאלתי מביטה שוב בעיניו, הוא ילד יפה, באמת.
אבל לא כמו איתי.
״אמה...אני הרבה דברים, לא בוגד״ הוא אמר במבט פגוע
״אל תתחיל לעשות לי כאן ריגשי אדון אופק,״ אמרתי לו מתחילה להתעצבן מעט מהדיבור שלו וההתנהגות ״אתה ניסית לנשק אותי בזמן שאתה מתנשק עם מישהי אחרת, ולא אכפת לי באיזה קטע זה ואם אתם ביחד או לא, למרות שלדעתי היא לגמרי חושבת שאתם ביחד. אבל בכל מקרה, אנחנו לא ברביות,״ דיברתי מהר, כמו ברז ״זה או אחת או אף אחת, אתה לא יכול לשחק בבנות. לטובתך.״ אמרתי וקמתי, לוקחת את דבריי.
הוא שתק, לא זז ולא אמר מילה.

חזרתי לכיתה והתיישבתי במקומי ליד טל.
היא סיפרה לי על זוג חדש שיש בשכבה והתעניינתי כאילו אני יודעת על מי מדובר.
יש בה משהו צבוע בטל הזאת, היא לא אמיתית.
השיעור נגמר ויצאנו לבחוץ לאכול הוצאתי את הטלפון לבדוק אם איתי ענה לי ולהפתעתי הוא ענה, קצר וקולע. כתב לי שהכל בסדר ושאל אם אני מגיעה היום לעבודה.
אני אלך?
אם כן אני צריכה לבקש אישור לצאת מפה וסיבה מוצדקת כדי שיסכימו לי ולא יחשדו.
זה יהיה מסובך, אבל אני לא חושבת שיש לי יותר מדי ברירה.
התעסקתי בטלפון לא יוצאת קשר עין עם שאר הבנות.
הבנים הגיעו ואופק ועדן היו נראים מרוחקים, בקושי קשר עין היה בניהם.
״אמה מה יש לך את שותקת כל היום?״ אור פנתה אליי בחיוך
״אני חושבת, מהרהרת על החיים״ השבתי לה וחייכתי בחזרה
״על מה ההרהורים שלך?״ אחד הבנים שאל, אני באמת לא זוכרת איך קוראים לו.
״סתם, אתה יודע, דברים של בנות, לא משהו מעניין יותר מדי...״ ניסיתי להוריד אותם מהגב שלי.
זה לא משהו מעניין, אני רק חושבת על איך אני אוכל לצאת מפה באמצע הלילה כדי לסוע לארגן סמים ונשק לאנשים שבאים לשכור את זה ולהתפלל שאחזור בחיים למקרה שאחד מהשוכרים ירצח אותי או אמילי בעצמה.

סתם עניינים של בנות.