WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 3 ||

ג'יסונג יצא ישר מביתו אפילו לא ארבעים דקות לאחר הגעתו, לסתו ואגרופיו סגורים בחוזקה, הוא היה עייף, כל כך עייף מהריב של אמו, שהוא לא ידע איך הוא אמור להיות כשאמא שלו התנהגה כאילו היא בת שש.

הוא הלך בצעדים ארוכים יותר מאשר מוכן לקבל איזושהי נחמה. עד כמה שהוא נראה ילדותי הוא נזקק לתשומת הלב שהחברים שלו הציעו לו, הוא רק היה צריך להוריד דברים מהחזה שלו.

הדבר הראשון שהוא עשה כאשר הוכנס לדירה על ידי היונג'ין מבולבל מאוד היה לשבת על הספה.
החתול שנמנם שם למען השם יודע כמה זמן מונח עכשיו על ברכיו בזמן שג'יסונג העביר את אצבעותיו דרך הפרווה הרכה.

"שלום ג'יסונג נחמד לראות אותך גם." הנער מלמל עדיין קרוב לדלת מופתע למדי מהתנהגותו של הצעיר.

"היי." הבלונדיני ענה כששרבב מעט את שפתיו בזמן שליטף את החתול, עדיין.

"רבתי עם אמא שלי." הוא הוסיף, רק כדי להבהיר את הדברים. היונג'ין הנהן למשמע זה בניסיון לדכא אנחה כיוון שידע שהוא עומד לראות את ג'יסונג פורק על כך. בדיוק בזמן, גם סונגמין הופיע מחדר השינה, גם הוא, די מופתע לראות את חברו הטוב כל כך מהר.

"מה קרה עכשיו?" אמר הברונטי ונתן לו את הרמז לספר להם מה קרה.

ג'יסונג שאף עמוקות, ידיו נחו על חיית המחמד, שוב, כדי לנחם אותו.

"אז כאילו ניהלתי דיון עם אמא שלי, כמו תמיד, אבל אני אפילו לא זוכר על מה, ושוב היא השתוללה עוד ועוד על כמה שאני מעצבן ופשוט צריך למצוא חברה ולהפסיק להתעסק ולהתבכיין על הכל." הוא התחיל לומר כל מילה קרוב מאוד לשניה, בקול גבוה.

"אז התעצבנתי על כמה שהיא התעקשה על 'הקטע של חברה' ופשוט ירקה 'או חבר' לא באמת מתכוונת לשום דבר מאחורי זה. אתם יודעים למה אני מתכוון בכל מקרה." הוא המשיך עדיין בקושי נושם.

"אז היא התחילה להתעסק על זה שאני מוזר ולעולם לא עושה שום דבר נכון. אז תיקנתי אותה כשאמרתי שאני בעצם דו מיני למרות שאני בעיקר בעניין של בנים." הוא המשיך והוכיח נקודה, אם כי שני חבריו ידעו על המשיכה שלו, כשהם הנהנו בהבנה.

" ו'אוי אדוני', היא לא הפסיקה לדבר על זה ואמרה שזו בדיוק עוד סיבה למה אני כל כך מעצבן כי אני תמיד מחפש תשומת לב וממציא דברים שלא קיימים." זה היה בלגן מטורף בלשון המעטה, אבל אף אחד לא העז לעצור אותו.

"אומרים שאני אומר דברים רק כדי לגרום לאנשים להתעניין בי וכל זה כשברור שהייתי מאוהב הבנות בעבר." הוא הוסיף מותש.

"אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה עצבני שמעתי את אמא שלי אומרת לי את זה כשאני די בטוח שאני אוהב בנים? ברור שכן. זה אפילו לא העניין על מה שאנחנו מתווכחים עליו, כשאנחנו ממש טורחים לדבר בכל מקרה, אני תמיד אשם בכל דבר וכל כך גמרתי עם זה.
התחת המטופשת השני של בעלה החדש רק בוהה בנו בטמטום ולא אומר כלום, אתם יכולים לדמיין את זה." לומר שג'יסונג היה מתוסכל זה היה בלשון המעטה. אפילו גופו פלט את זה כשכתפיו היו שמוטות ושפתיו קימטו את מצחו.

סונגמין ידע שג'יסונג היה נסער מאוד, זה לא עד כדי בכי כי ברור שהוא גם כועס, אבל הוא ידע כמה רע הוא ירגיש ברגע שהכעס המצטבר יתפוגג.

מסיבה כלשהי שוב, סונגמין ייחל שהוא פשוט יקבל את הצעתו ויבוא לגור איתם לזמן מה. הוא היה כל כך גמור עם החבר הכי טוב שלו שנפגע שוב ושוב מהמילים שנאמרו, יותר כמו צעקות, מאמו כלפיו.

כמו בסימן מיד לאחר סיום ההתלהבות של ג'יסונג, מינהו הצטרף אליהם גם לסלון, ובכן הוא עבר רק מבחינה טכנית כדי להגיע למטבח לאחר המקלחת שלו. אחרי הכל, הוא היה זה שאחראי על הכנת ארוחת ערב.

הוא למעשה הופתע לרגע קצר לראות את ג'יסונג, האן ג'יסונג, שאכל את היוגורט שלו בדירתו, על הספה שלו, עם החתול שלו, סוני, מלטף אותה באהבה.

"אוי אלוהים, הוא משחית את דעתו של החתול שלי לשנוא אותי." הוא לחש-צעק כשהצמיד את ידו לפיו בצורה מאוד דרמטית.

"מינהו הוא לא-" מינהו לא היה יכול להיות מוטרד לתת לסונגמין להשלים את המשפט שלו.

"קודם היוגורט שלי, אחר כך החתולים שלי?" הוא שוב היה מאוד מאוד מתוסכל. זה היה בסדר כל עוד הוא פשוט היה נשאר עם החברים הכי טובים שלו. זו הייתה הדירה שלו, אבל ככה? הו לא, לא, לא, לאכול את היוגורט שלו היה דבר אחד, אבל גם עם החתולים שלו עכשיו? שוב לא גדול.

"החתולים שלך מחבבים אותי." ג'יסונג הוסיף את עצמו, רק כתזכורת מהירה שגם הוא היה שם ושהוא יכול לשמוע את הנאמר.

"לא שאלתי אותך." מינהו דיבר ישירות אל הבלונדיני, מצביע לעברו, אפילו לא ניסה להסתיר קצת כעס מקולו, עיניו בוערות חורים לעבר הנער.

"טוב סליחה." הוא מלמל בחזרה, ידיו נעות מתחת לחיית המחמד כדי להרים אותה מחיקו והושיב אותה על הספה. זה לא היה מתאים לג'יסונג בכלל לענות בגסות, אבל זה בהחלט לא היה הרגע הטוב ביותר עבור הנער.

"גם הדבר היחיד שאתה עושה זה להיות מעצבן ולחתולים שלי אין מה לעשות עם זה." למינהו לא היה כח לשמור על חזית מורכבת, הוא היה עייף ומתוסכל.
בנוסף, הבלונדיני נגע בחתול שלו. לא הייתה למינהו סיבה אחת להישאר רגוע ושקט.

"זה אפילו לא היה הגיוני." היונג'ין הוסיף בשקט כאילו כל דבר שנאמר בשיחה היה הגיוני בכלל.

"תפסיק להיות מרושע אליי, יש לי עיניים ואני לא מפחד לבכות! אני לא עושה שום דבר רע לחתולים שלך והיוגורט שלך אפילו לא היה כל כך טוב." ג'יסונג דיבר בילדותיות אך לא התכוון לכך. ההערה נשמעה במוחו הרבה יותר שנונה, ועכשיו כל מה שהוא חש היה מבוכה על כך שהוא עושה מעצמו טיפש, זה כנראה לא היה היום הכי טוב של ג'יסונג.