WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 8 ||

מינהו חיכה במכוניתו החונה כבר עשרים דקות כשהוא סרב להצעה הגונה מספיק להיכנס איתו לביתו של ג'יסונג.

הבלונדיני אכן שאל, כנראה רק מתוך נימוס, כפי שהברונטי נימק לעצמו למרות שהנער נראה מקווה לשנייה מכיוון שהוא באמת לא נראה מרוצה מהכניסה מלכתחילה.

אבל זה לא היה עניינו של מינהו בכל מקרה לאן ולמה ג'יסונג חוזר הביתה כיוון שהוא ברח ממנו אפילו לא לפני שבוע, זה היה ממש נחמד מצידו להסיע את הנער לכאן וזה היה סופי.

עשר דקות לאחר הגלילה של פחד האינסטגרם האקראי לחלוטין שלו, מינהו צפה כשג'יסונג יצא מהבית, זרק שקית על המושב האחורי וקפץ במהירות למכוניתו כאילו צדו אותו.

"מה זה?" שאל הברונטי תוך כדי הפעלת מנוע המכונית שלו, וקיבל את הרמז שהבלונדיני מוכן לצאת לדרך.

"מתנה." הבלונדיני מלמל מביט מבעד לחלון של הנוסע, מכיר במה שמינהו אמר מרוכז רק חלקית.

"ולמה זרקת את זה ככה?" הוא המשיך די מופתע ממצב הרוח של הנער השני.

"כי אני לא רוצה את זה, ברור."

"זה חוסר כבוד, אולי מישהו אחר כן צריך את זה." מינהו ציין, לא יודע אם הוא רק רוצה להציק לג'יסונג או שהוא סקרן.
כנראה קצת משניהם.

"קח את זה ותעשה עם זה מה שלא יהיה, אני אפילו לא רוצה לדעת מה יש בשקית הזאת." הבלונדיני מלמל בבירור רוצה לקצר את השיחה.

"טוב, מתנה חינם בסדר." מינהו משך בכתפיו עדיין נוהג, למרות שהוא העיף מבט חטוף על הילד שתפס את מצב רוחו הנסער.

עד כמה שהוא היה סקרן לדעת מה קרה בחמש עשרה הדקות האלה, הוא לא היה כזה סקרן ולרגע אחד הוא פשוט שתק למען זה.

ג'יסונג נראה מאוד עצבני בגלל שזה היה יום ההולדת שלו, זה היה בטוח, אם כי שוב זה לא היה עניין שלו.

אז כשמינהו חנה מול הקניון הוא ציפה שהבלונדיני יתפרץ, אבל במקום זאת הוא פשוט פתח את חגורת הבטיחות שלו ויצא מהמכונית אפילו בלי ספק.

בהתייחס למחווה כהסכמה אילמת של ג'יסונג, הברונטי המשיך ללכת לאן שהיה צריך ללכת, נכנס לחנות של חיות המחמד.

הוא לא רצה שהחתולים המסכנים שלו יגוועו ברעב, אז זה היה בראש סדר העדיפויות שלו באותו היום. רק כשהשיג הכל והתכוון לעזוב את החנות הבחין בדממה בבלונדיני הבלתי נשכח רק כדי להבין במהרה שהילד כבר לא מאחוריו, וכנראה לא היה שם כבר זמן מה.

כשהוא שאל בנימוס את הקופאית אם ראתה את הנער, היא הצביעה לעבר מדף שבו אכן כרע ג'יסונג על ברכיו כדי ללטף טוב יותר את החתול שכנראה חי בחנות כל עוד הוא זוכר מאז שהחל להגיע לשם.

לחתול הייתה פרווה כתומה שאיכשהו נראתה דומה לצבע השיער של ג'יסונג לפחות תחת האור המסויים הזה.
פעם אחת במהלך היום כולו, הילד נראה מרוצה או לפחות לא נסער, והסתיר את הניגוד למה שמינהו נאלץ לראות מאז שהתעורר למראה ג'יסונג.

הוא תהה אם הוא אמור לקרוא לו או פשוט לחכות שהנער יפסיק מרצונו לשחק עם החתול שכנראה נהנה מתשומת הלב שניתנה לו.
מאחר שלא מיהר, הוא עדיין לא הפריע לנער, במקום זה בדק את הודעות הטקסט שלו רק כדי להיות בטוח שלא היו שינויים ממה שסיפרו לו שותפיו לדירה באותו בוקר.

כשהבחין שמינהו עמד שם עם הטלפון שלו בידו, נראה משועמם כמו שהוא תמיד היה נראה כשעסק עם ג'יסונג לפחות, הילד ליטף במהירות את פרוותו הרכה של החתול פעם אחרונה לפני שניגש אליו, חצי מצפה שהברונטי ינזוף בו.
על שגרם לזמן שלו להתבזבז או משהו.

במקום זאת הוא התקבל בהנהון לכיוון הדלת בעוד מינהו יצא מחייך במתיקות אל הגברת הזקנה שעובדת בקופה, חיוך שלג'יסונג מעולם לא הייתה הזדמנות לראות מכיוון שהוא תמיד נתקל בעיוות פנים או בלעג.

ג'יסונג התלבט אם לסמוך על מזלו או לא, ושאל את מינהו אם הוא יכול ללכת לחנות הקרובה שראה תחילה כשנכנס לקניון. הוא החליט לקחת טבעת או אולי שתיים לפני זמן מה, אבל למעשה לא הצליח למצוא את הזמן או הנסיעה כדי ללכת.

"אה," הבלונדיני האט את הליכתו כשהוא נפל בקצב עם הברונטי תוך כדי חשיבה.

מינהו הסתכל לעברו, פניו די מפחידות אבל הבלונדיני החליט שהניסיון לא יהרוג אותו, נכון?
טוב, לפחות הוא קיווה כך.

"אפשר להיכנס לשם?" שאל בביישנות והצביע לעבר חנות כמה מטרים לפניהם.

"תעשה מה שלא יהיה, אני הולך הביתה." מינהו מלמל עדיין הולך.

"אהמ, בסדר." מכיוון שלא קיבל שום סיכוי, ג'יסונג הפיל את כתפיו עוד יותר, מצב רוחו נהרס כל פעם מחדש. כי כן, החתול בחנות שהעניק לו תשומת לב גרם לו להרגיש קצת יותר טוב עם עצמו, עם כמה פתטי שזה נשמע.

באנחה כבדה אחת אחרונה משך ג'יסונג את חגורת הבטיחות החוצה כדי לחגור אותה ולא רצה להינזף על ידי מינהו פעם נוספת במהלך אותו היום.

"אתה בטח מתלונן הרבה גם כשאתה נשאר בשקט." הברונטי מלמל בלי לעשות שום צעד כדי להפעיל את מכוניתו.

ג'יסונג משך בכתפיו על זה, הוא בוודאי לא היה מרוצה עד כה היום, והיותו שמינהו ככה מאז הבוקר גרם לו להרגיש, ובכן, עצוב.

הוא התעורר וננזף, הלך לראות את אמו ובעלה וקיבל מבט כללי של תוכחה ללא סיבה וכן הרצאה על כך שעזב את ביתו כדי ללכת לגור עם חבריו, הלך לקניות מבלי שהוא רוצה, ואז קיבל סירוב ברגע שביקש לראות חנות שהוא התלהב ממנה.

"אני שונא לראות אותך ככה כבר." הוא הזעיף מבט כועס אל הנער, מבט רציני ונטול הומור.

"ככה?" הבלונדיני מלמל בעצב רק חצי מתעניין במה שיש לברונטי להגיד.

"אני מתכוון בכללי."

"או.." שוב מינהו התנהג בגסות, אבל למה בעצם ציפה הבלונדיני? שהברונטי ירגיש רע בשבילו ויתמסר.
ובכן חלקית כן, הוא קיווה כך לשנייה.

"אבל אני מניח..אתה יכול להיכנס לשם אבל-" באנחה כבדה הסכים הברונטי שהבלונדיני יילך לחנות הארורה.

לא ציפה לזה, חייך ג'יסונג חיוך אמיתי, ובלי לחכות אפילו שהשני יסיים את המשפט שלו, הוא נכנס במהירות חזרה פנימה והשאיר את הברונטי לתהות אם הוא אמור להיכנס או לחכות במכונית שלו.

"-אבל יש לך עשר דקות.." מינהו סיים את המשפט בכל מקרה, אם כי הבלונדיני נעלם מזמן ולא שמע מילה.

היא עמד להיות במכונית הזו לזמן מה.