WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 9 ||

זה היה אחרי זמן ארוחת הצהריים כאשר מינהו סוף סוף החנה את מכוניתו.

הברונטי בסופו של דבר חיכה עשרים דקות במכונית שלו ועוד רבע שעה עם ג'יסונג בחנות רק כדי להגיד לו שוב ושוב לקחת רק 'טבעת ארורה אחת', אבל זה רק גרם ללחץ אצל הבלונדיני והקשה יותר על הבחירה שלו.

הברונטי נאנח תוך כדי כיבוי מנוע המכונית, שמח לחזור סוף סוף.

"אני לעולם לא מסיע אותך שוב, רק שתדע." הוא אמר לבלונדיני לפני שלקח את מה שקנה מהמושבים האחוריים במהירות ישר הביתה מבלי לחכות לשני.

הוא אפילו סגר את דלת הדירה מאחוריו, ובעצם אילץ את ג'יסונג לחפש את המפתחות שלו מכיוון שהוא הרגיש שמינהו לא היה הטיפוס שיטרח ויחזור לפתוח את הדלת עבורו.

כאשר לבסוף הוציא את המפתח מכיס הז'קט שלו הוא פתח במהירות את הדלת רק כדי להיענות בתרועות רמות.

להפתעתו הגדולה ביותר עמדו שם ג'ונגין, היונג'ין וסונגמין. האחרון מחזיק עוגה עם נרות מאיץ בו לנשוף.

לאחר מכן נוצרה מבוכה גדולה כאשר חבריו הקרובים ביותר התחילו לשיר לו 'יום הולדת שמח' כדי שהוא באמת יוכל לכבות את הנרות, כמובן שדאג לחשוב קודם על משאלתו.

הוא פלט נשיקה על הלחיים של סונגמין והיונג'ין, שניהם נראו לא מופתעים לחלוטין מהמחווה בזמן שהוא חיבק את ג'ונגין.

"תודה רבה חבר'ה." ג'יסונג אמר לכולם, חיוך גדול על פניו, כזה שלא הוצג הרבה בימים האחרונים.

לאורך כל זה מינהו עמד מאחור, משום מה הרגיש גאה שבזכותו הם יכלו להפתיע את ג'יסונג. הוא הסכים תחת הרבה לחץ, אם כי זה הרגיש טוב כרגע. אחרי הכל מינהו הוקיר ימי הולדת מאוד.
זה לא ממש משנה מצב רוחו שלו או של מישהו אחר, הוא פשוט אהב אותם ללא סיבה מיוחדת.

"ג'ונגין אתה לא אמור להיות בבית הספר?" הוא שמע את ג'יסונג שואל בזמן שהוא מחבק את הצעיר מכולם.

"זה היה חשוב מכדי לפספס." הוא מלמל בעודו כמעט נמחץ מחיבוק ילד יום ההולדת.

לאחר כמה רגעים נוספים ג'יסונג שבר את החיבוק להקלה על ג'ונגין שלקח נשימה עמוקה, אם כי גם אם הוא ניסה מאוד להסוות את זה, הוא מאוד נהנה להיות מרכז האהבה ותשומת הלב. הוא בעצם היה האח הקטן של כולם, מה שהופך אותו לבלתי אפשרי שלא ירעיפו עליו חיבה וטיפול.

"אפשר לאכול את העוגה עכשיו?" מחא כפיים זו לזו, שאל ג'יסונג ישירות את סונגמין שלמעשה עדיין החזיק את העוגה, די מודאג לגבי מסירתה לבלונדיני.
אפילו אחרי שמלאו לו שמונה עשרה שנה, הוא עדיין היה ילד בנשמה, זה בטוח.

"אנחנו צריכים לאכול ארוחת צהריים קודם." היונג'ין ענה תוך כדי גרירת הבלונדיני לשולחן שהסכים לאכול רק כשהעוגה הונחה מולו.

מינהו מצא את עצמו יושב מול הילד הבלונדיני, או בעצם מול העוגה עם דמות פורורו (דמות מסדרת ילדים) למעלה. הוא למעשה היה מותש מהסתובבות כל הבוקר, אז לשבת במטבח שלו לאכול זה היה ממש נחמד.
גם אם הוא לא יכל שלא להרגיש לא קשור.

זה לא היה כמו מה שבאמת היה, כי זה היה הבית שלא אחרי הכל, אבל עם כל תשומת הלב שהופנתה לג'יסונג הוא בהחלט הרגיש ככה.

כנראה שלג'ונגין היה הרבה מה להשלים מהאחרים מכיוון שהוא באמת התעניין לדעת למה הבלונדיני גר שם. עדיין מינהו לא מצא את עצמו מוטרד בצורה בלתי נסבלת מהשאלות שהגיעו מהצעיר כרגע, שכן הוא למעשה היה ממש רעב.

מהצד השני, בסך הכל, במהלך ארוחת הצהריים,
ג'יסונג לא יכול היה לעזור לתחושת השמחה החמה שהתפשטה אצלו.

הוא לא האמין שכולם יצאו מגדרם כדי לתכנן לו מסיבת הפתעה. אפילו מינהו הסכים לשתף פעולה מכיוון שהוא זה שהוציא אותו מדירתם לעת עתה.

הוא לא היה בטוח כמה רדיפות אחריו היו צריכים לבצע סונגמין והיונג'ין כדי שישתף איתם פעולה, אבל הוא לא רצה לדעת.
הוא קיבל את המאמץ על מה שזה לא יהיה, שמח רק מהידיעה שאולי הברונטי לא שונא אותו כמו שהיה נראה (אבל זה לא העניין).

אחרי ארוחת הצהריים שלהם ואכילת העוגה, החלק האהוב על ג'יסונג וג'ונגין באופן לא מפתיע, כשהגיע זמן מתנות, הבלונדיני לא יכל שלא לתהות מלבד חיוך ממש חזק.
הייתה לו תחושה של מה יכול להיות בתוך הקופסה המלבנית, שכן הוא התעקש לקנות שוב ושוב דבר מסויים במשך חודשים: התוכן של הקופסא הוא למעשה מצלמת פולארויד;

מה שגרם לו לתהות הוא העובדה שעל העטיפה היה כתוב שם כל האנשים שנכחו בקנייה, וזה גרם לו לתהות מה התרחש מאחורי הקלעים.
שמו של מינהו היה שם גם כן אבל כנראה נכלל מתוך נימוס בספק שהגדול באמת יוציא את כספו עליו.

גם אם הברונטי בילה את רוב הזמן בשקט באכילת האוכל שלו, הבלונדיני עדיין העריך שהוא בעצם משתתף גם אם רק פיזית, כי בעיניו מינהו היה נראה מחוץ לזה. זה היה הבית שלו אחרי הכל אז הוא לא ידע למה ציפה שהגדול יסגור את עצמו בינתיים בחדר שלו.

כשחשב על זה הוא די הרגיש רע לשניה בידיעה שהם חלקו מחיר די יקר כמו זה של אחד, למרות שזה היה מכמה אנשים, מתנות לרוב לא היו נחוצות בימי הולדת לדעתו של ג'יסונג.

אבל הוא הרגיש שמח. גם אם יום ההולדת שלא לא התחיל בצורה הטובה ביותר עבורו, הוא עדיין הרגיש שמח שיצא עם מינהו באותו בוקר. (למרות שהוא קצת התעצבן מהאחר במשך רוב הזמן שלהם בחוץ באותו היום).

הוא הרגיש מאוד מאושר בידיעה שהוא מוקף באנשים שבאמת דואגים לו כאשר נראה היה שמשפחתו לא מסוגלת למלא משימה כזו.