WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 5 ||

מינהו לא הצליח להבין את עצמו לפעמים, ובכן רוב הזמן למעשה, איך הוא מצא את עצמו תקוע לעיתים קרובות במצבים כל כך לא נוחים.
לא מצא חן בעיניו להתעסק בעניינים של אחרים, לא היה אכפת לו מרוב האנשים פרט לכמה שאפשר לספור אותם על כף יד אחת, אז זה היה פלא גם לעצמו.

ולמרות כל הפעמים שהוא הוכנס לסיטואציה מוזרה, זה כנראה ניצח את כולם כשהוא נסע עכשיו במכונית בתשע בבוקר עם המשימה לעזור לסונגמין עם חברו הטוב ביותר, האן ג'יסונג ליתר דיוק.
ואם זה לא מספיק גרוע כשלעצמו כדי להחמיר את זה הוא התכוון לעזור לשניים עם המזוודות של האחרון.

בכל הכנות, הוא די ראה את הטריק כשהיונג'ין התקשר ברגע האחרון ואמר שיש לו משימה חשובה באמת והציע שמינהו יחליף אותו כדי לעזור לשניים. זה היה ברור לגמרי שהיונג'ין זומם משהו והברונטי לא אהב את זה.

אז כשראה את ידו של סונגמין מחליקה מאחורי עציץ ומחזיקה במיומנות מפתח רזרבי, הוא לא מצא את זה בעצמו להגיב מדוע הוא לא יכול פשוט לצלצל בפעמון הדלת המטופש במקום זאת.

לגבי ג'יסונג, זה לא שהוא לא קבע צלצול שעון מעורר, או שבעה צלצולים, זה היה יותר כמו שהמוח שלו חסין בפני כל צליל שהגיע מהעולם החיצון כשהוא ישן. מצד שני אמו הייתה רוב הזמן מחוץ לבית לפני שבע בגלל המשמרות שלה, למזלו של הנער שעדיין ישן.
בדיוק מהסיבה הזו, ומהרגל השינה הכבד של ג'יסונג.
עבר הרבה זמן עד שסונגמין ידע היכן נמצא המפתח הנוסף ואיך להעיר את הנער עצמו.

לרוע מזלו של הנער בעל השיער החום בהיר שהוא הצליח למצוא מישהו שקשה לו עוד יותר להתעורר, הבן זוג שלו למעשה ישן כמו מת.

זה לא הפתיע אותו שג'יסונג עדיין היה במיטתו ישן עמוק, זה היה נפוץ עבורו באמת לראות את תווי פניו השלווים ואת פניו הנפוחות משינה בניגוד למישהו אחר. מישהו שעקב בתמימות אחרי סונגמין לחדר לא ידוע. ובכן, גם בית לא ידוע בעצם.

"הוא נראה כמעט אנושי כשהוא ישן, לא?" מינהו העיר ממדרגת הדלת, ידיו שלובות וטונו קר.

"מה? מינהו- הוא אנושי." השני הער בחדר העיר תוך שהוא הולך לכיוון החלון כדי לפתוח מעט את הווילונות. הוא ידע טוב יותר מאשר להבהיל את חברו הטוב באור מסנוור, זה לא יגמר טוב מדי. בשני הצדדים.

"זה נשמע כמו משהו שרק חברו של השטן היה אומר." מינהו אמר בחזרה, עדיין לא זז מהדלת כאילו פחד ללכת צעד נוסף לתוך החדר.

"אני לא השטן, אני יותר כמו מלאך שנפל." קול מנומנם בא כנראה ממקום כלשהו מתחת לסדינים.

"הו שיט- והוא כבר ער." מינהו העיר פעם נוספת, בגלגול עיניים הפעם.

"אני נעלבתי, תגיד את התירוצים שלך או שתעזוב את החדר ותסיר את השליליות שלך." הבלונדיני מלמל חצי ישן חצי נעלב.

מינהו לא נראה מתרשם לעבר גוש הסדינים על המיטה, סביר יותר שניסה לשרוף חורים בג'יסונג במבט שלו.

"טוב מצטער ששמעת את ההערה השלילית שלי, זה לא יקרה שוב?" הוא השיב בציניות.

"כי אתה הולך להגיד את זה מאחורי הגב שלי?" ג'יסונג תהה כשהנער עומד כמה מטרים מהמיטה שלו.

"בדיוק, אתה אולי פחות מטומטם ממה שחשבתי."

"תעזוב." ניגון הקול שבו השתמש ג'יסונג לא הותיר מקום לדמיון, הוא התעצבן. מאוד התעצבן.
מתוך ידיעה טובה יותר מאשר להתחיל משהו רציני כשסונגמין עדיין בחדר, מינהו הרים את שתי ידיו להגנה והתחילה לשאת את אחת משתי המזוודות למטה במטרה הטהורה לצאת מהחדר.

כנראה קצת פחות משעה לאחר מכן שלושתם נסעו חזרה הביתה מהמקום של הבלונדיני כשג'יסונג שתק במשך רוב הנסיעה.

הוא למעשה עדיין היה קצת כועס על מה שקרה קודם לכן, אבל הוא לא רצה להיראות ילדותי ולומר את זה בקול, אז הוא שמר את זה לעצמו.
זה היה די טיפשי מה שמינהו אמר לו בחדר שלו אבל עדיין הוא לא אהב את זה. אז הוא פשוט שמר לעצמו, לא במצב רוח לשום שיחה.

"אז יש מיטה פנויה בחדר שלך." פנה סונגמין ישירות למינהו בתקווה שהמבוגר פשוט ידלג על זה פעם אחת.

"אין מצב שאהיה בחדר איתו." אמר מינהו בבגרות, פרצוף פגוע כאילו מה שסונגמין אמר היה עלבון.

"אני יכול לישון על הספה, זה בסדר." לג'יסונג היה חיוך קטן על שפתיו כאילו הוא רוצה להודיע לחבר שלו שזה לא כזה עניין גדול.
אם זאת, במציאות סונגמין די כעס על זה.

זה לא היה הוגן מצד מינהו להתנהג ככה ופשוט להעיף את הבלונדיני מהחדר ולהשאיר אותו לישון על הספה. ובכל זאת, זה כנראה היה מסתיים בכך שמישהו יכנס לכלא אם היה מציין זאת.

זה היה החבר הכי טוב של היונג'ין אחרי כל מה שהוא עשה איתו, הוא לא יכול היה פשוט לרצוח אותו, נכון?

כשחש באווירה הנוקשה ביניהם, הבלונדיני עזב אותם ללכת להניח את המזוודות שלו ליד הספה הממוקמת בסלון והשאיר את שני החברים להסתכל על גבו.

לג'יסונג עצמו לא התחשק לפתוח ויכוח עם מינהו, אז זה היה הספה.
הוא לא חשב שזה עניין גדול אם היה חולק חדר עם המבוגר, אבל הוא גם חשב שיש כנראה סיבות אחרות מלבד עיקשות.
חוץ מזה שלמינהו היה ממש ברור שהוא לא אוהב את ג'יסונג אז הוא היה בסדר עם לא להכריח את הנער להיות איתו.

בטח שג'יסונג היה די מאוכזב כי אפילו לא ממש הכיר את הנער, הוא תמיד חשב שמינהו ממש מגניב, במיוחד כי גם אם הוא היה מבוגר משלושתם לא היה אכפת לו לבלות איתם, טוב עם כל אחד מלבד עצמו כנראה.

הוא רק רצה לא להתמקד בזה הרבה ולהשתדל קצת יותר. אחרי הכל כנראה הייתה אי הבנה מאחורי ההתנהגויות של המבוגר, ולכן ג'יסונג היה להוט לגרום למינהו לפחות לסבול אותו.