WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 14 ||

הגיע הזמן שמינהו יעזוב את ביתו אם הוא רוצה להגיע בזמן לשיעור. עם זאת, הוא עדיין חש צורך לוודא שהילד השני, אגב, שעדיין ישן בשלווה, יתעורר.

זה לא שהמצפון המוסרי שלו פגום או משהו, הוא לא היה חושב על זה פעמיים אם היה צריך להעיר מישהו כדי להציל את היום שלו. הוא לא היה אדם נורא או משהו, אבל עם ג'יסונג הדבר הזה מעולם לא קרה.

זה היה יותר על ההרצאה שהוא יקבל גם מהיונג'ין וגם מסונגמין אם לא יעשה את זה שגרמה לו להסס.
באותן שמונה שניות, ככל הנראה, בשאלות מה לעשות, צלצול השעון המעורר של ג'יסונג נדלקה בפעם החמש עשרה בערך מבלי שהבלונדיני אפילו שם לב.

זה לא הגיוני למעשה:
ג'יסונג היה יכול לישון מעבר לכל סוג שעון מעורר או צליל, אבל ברגע שנגעת בו פתאום הוא היה ער לגמרי.
ובכן, לא בדיוק ער לגמרי, מספיק כדי לפקוח את עיניו ולחזור ממה שנראה כמו מוות.

אז מינהו, גם אם ממש בניגוד לרצונו, ניגש ונגע במקום שבו בערך הכתף של הבלונדיני, הוא היה צריך להתחשב בצורת השמיכה שהנער השני היה שקוע בה לגמרי.

אחרי כמה פעמים של אותה נגיעה בכתף הוא סוף סוף חזר לחיים, לפחות חלקית.
ג׳יסונג נראה די מבולבל בכל פעם שהתעורר, מכיוון שהברונטי נאלץ לבצע את המשימה יותר מפעם אחת לאחרונה.
זה היה כאילו הוא היה מבולבל שהשינה שלו הגיעה לסיומה גם באותו יום.
לא בצורה מדוכאת, הוא פשוט תמיד נראה מבולבל וחסר התמצאות.

תוך כמה שניות הבחור התיישב, הרכיב את משקפיו ובדק את השעה בפעם הראשונה בבוקר, תוך זמן קצר הבין כמה מאוחר.

״למה סונגמין לא העיר אותי,״ הוא שמע את השני ממלמל בעודו מכניס לתיק כמה דברים להיום. זה היה בעיקר בדיקה, ובכל זאת, הוא הרגיש צורך בכל בוקר כיוון שלעיתים קרובות שכח דברים.

עדיין אפילו לא אמר מילה לגדול ממנו, הבלונדיני הוציא התקף זעם כשבקולו חלפו כמה דקות מאז שהתעורר.

זה עורר בו חרדה בעובדה שהבלונדיני הלך למעשה במהירות בחדר בניסיון לאסוף דברים כמו בגדים וספרים ומה לא.

הוא אפילו לא הודה למינהו שהעיר אותו, נו טוב, כל כך על היותו נחמד. הוא באמת ללגלג מהמחשבה אבל הכריח את עצמו שלא.

״סונגמין!״ מינהו שמע את הנער השני צועק ממש מחוץ לחדר וחשבה שחברו היה למטה.
ובכל זאת הוא פספס את הנקודה העיקרית, הוא העיר את הבלונדיני מפני ששני האחרים יצאו מוקדם באותו בוקר לאיזה טיול כזה, אז הנה הוא תקוע עם הנער, עכשיו, הצועק.

הוא שמע צעדים מהירים כמה שניות אחר כך ולאחר מכן עוד כמה צעדים, עד שג׳יסונג חזר עדיין מתרוצץ.

מינהו היה מוטרד והחליט לקחת את הענייניים לידיים, מכיוון שהוא באמת לא היה מוכן לכאב ראש כל כך מוקדם בבוקר.