WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 10 ||

אחרי שכל היום שבילה בחגיגת יום ההולדת של ג'יסונג, ג'ונגין סיים את הלילה אצלם.
(זה גם אומר לחלוק את הספה.)

למעשה ג'ונגין וג'יסונג בילו את הלילה כשהם מתכרבלים על הספה, כפי שהם נהגו לעשות לעתים קרובות מאז שהיו צעירים בהרבה.
אבל זה לא כאילו למישהו מהם היה אכפת, וגם אם היה אכפת להם, זה היה הפתרון היחיד שזמין להם מכיוון שהספה הציעה רק חלל צר מאוד.

עם זאת, זה בהחלט גרם תהיה לפליקס, מדוע שני בנים ישנו על הספה, בסלון.

זו לא הייתה העובדה שהם עדיין ישנים או מחובקים, זה היה יותר מהצד של הניסיון לדמיין עד כמה העמדה הזאת חייבת להיות לא נוחה במשך כל הלילה, גם אם היא כנראה הייתה מאוד נוחה, רגשית.

מכיוון שפליקס התקבל בברכה בדלת הכניסה על ידי מינהו שנראה כאילו התעורר זה עתה, מה שלמעשה היה המקרה, נאמר לו לחכות שם; בסלון ליתר דיוק, שם שני הבנים האלה ישנו עמוק.

מאז אותו יום זה היה יום ההולדת של פליקס, הוא נתן למינהו להסכים לבלות איתו את היום מכיוון שחבריו האחרים נראו כולם עסוקים, אז המעט שהוא יכול לעשות היה לחכות בסבלנות עד שהברונטי יתכונן לצאת.

עכשיו, פליקס אף פעם לא היה מישהו שאוהב לבהות מכיוון שתיעב את מבטו מאוד, אם כי, משום מה, נראה היה שהמראה מולו שובה לב מכדי שיסיר את עיניו.

למען האמת לא היה לו מושג מי הם שני הבחורים ולמה מינהו פטר אותם במשיכת כתפיים ו'לא אכפת לו'.
עם זאת, הדבר שהוא שם לב זה ששניהם נראו טוב מאוד, גם אם לוקחים בחשבון רק את שני הפרצופים הישנים שהוא הצליח להציץ אליהם.

לאחד מהם היה שיער בלונדיני פרוע מאוד ושפתיים משורבבות גם אם הוא ישן בעוד שלשני, זה הקרוב יותר לקצה הספה, היה שיער ברונטי דומה יותר לשל מינהו ותווי פנים חדים יותר.

בניסיון למלא אחר עצתו של חברו הוא אילץ את עצמו להרחיק את עיניו מהספה אל הטלפון שלו, מנסה בכל כוחו להתעלם מהמצב על ידי השמעת סרטון יוטיוב. כמובן בלי שום צליל.

רק כשהסרטון השתנה והמסך השחיר לשנייה הוא יכול היה להציץ בשיער המבולגן שלו.

זה היה נראה כאילו שכח להסתרק באותו הבוקר, מה שבהחלט לא היה המקרה, וניסה בכל כוחו ליישר את השוונצים המרדניים באצבעותיו ובמסך הטלפון שלו כתחליף למראה. זה יחד עם מלמול עצבני של 'מה לא בסדר עם השיער שלי היום' ו'הצבע נראה מוזר' בתוספת אנחות כבדות של אי הסכמה.

ג'ונגין היה הראשון מבין השניים שהתעורר מן השינה השלווה לכאורה. למרות שזרועו הרגישה קהה לחלוטין מהמקום שבו היא נחה מתחת לכרית שלו.

עדיין מבולבל, ובו בזמן, מוטרד משמיעת לחישות, הוא ניסה למקד את ראייתו המטושטשת במקור הרעש שבמקרה היה ילד עם שיער צבוע לכתום שגישש בו בזעם תוך שאמר, קווצות שיער כתומות, שבכל הכנות נראו בסדר לג'ונגין.

רק כמה שניות לאחר מכן הוא הבין שזה לא מישהו שהוא מכיר ושמישהו, זר מוחלט, נמצא באותו חדר איתו בזמן שהוא ישן.

המום מקצת בהלה ג'ונגין קם או ניסה לקום מהספה, זה רק גרם לכך שהברונטי נפל בחבטה חזקה והתחת שלו על הרצפה.

גם הבחור כתום השיער, הזר, בהה בו עכשיו בהלם בעליל מקולות כה חזקים ומכל התנועות.

לקח לפליקס שלוש שניות להבין שאחד הנערים, זה עם תווי הפנים החדים יותר, נפל מהספה ובהה בו כשפיו פעור קלות ופנים מפוחדות.

פליקס מיהר על רגליו כדי לעזור לילד שהושיט יד כדי שהשני יוכל לקחת אותו, מה שגרם לבהייה מביכה יותר בו עד שהברונטי באמת לקח את זה, קם וחשף את הגובה האמיתי שלו, שלמעשה עבר את הגובה של פליקס.

"מה, אתה בסדר?" שאל פליקס לא בטוח לילד שנראה בהלם עמוק מההתעוררות הפתאומית. הילד רק הנהן בראשו באיטיות ופיו עדיין היה פתוח מההלם הראשוני שעדיין היה שם עבור ג'ונגין.

"מה לא בסדר ג'ונגין?" הבחור השני מהספה מלמל בישנוניות מנסה לטפוח על הספה כדי למצוא אותו. זה גרם לג'יסונג לפקוח את עיניו מכיוון שהוא לא מצא את הצעיר וגם לא קיבל תשובה.

הדבר שראה כשהצליח למקד את מבטו היו חברו ואדם נוסף שעומדים במבוכה אחד מול השני.
זה היה די יוצא דופן לראות את ג'ונגין מופתע כל כך. בדרך כלל הוא היה מאוד יוצא דופן וידידותי, שקל להתיידד איתו בסך הכל.

מה שהוא ראה במקום זה היה חברו הצעיר מגרד במבוכה את מצחו מבלי לפגוש עיניים עם הבחור כתום השיער.

בשלב זה הוא מעד, נעמד, התמקם מול ג'ונגין ובהה בילד השני, שנראה די מפוחד עכשיו.

"מי אתה ומה אתה עושה לג'ונגין?" אמר ג'יסונג בקול רציני למרות שהיה ער רק כמה דקות.

"שאלתי אם הוא בסדר ועזרתי לו לקום מהרצפה." פליקס דיבר בקול קטן למרות שזה נשמע ממש אפל ועמוק.

"לא פגעת בו אז?" הוא המשיך לשאול.

"לא? אני באמת מצטער שהערתי את שניכם בכל זאת." אמר כתום השיער מנסה להתנצל בכנות.

"אוקיי, אני מאמין לך." ג'יסונג משך בכתפיו.

"אני ג'יסונג." הוא הושיט את ידו בכדי שהשני ילחץ, מה שעשה בבלבול.

"פליקס." השני ענה בתקווה להיפטר מההילה העבה שסביב כולם, ככל הנראה בכך שיעזוב את הבית ולא יחזור שוב. כמו תמיד.

"אה זה ג'ונגין." הילד האמור זז מאחורי ג'יסונג והושיט את ידו כדי שהבחור כתום השיער, פליקס, ילחץ.

השם נשמע חמוד וממש יוצא דופן לדעתו של ג'ונגין.

"השיער שלך נראה יפה." כדי שזה יהיה המשפט הראשון שהילד בעל תווי הפנים החדים אמר לפליקס, זה הותיר רושם לא קטן שכן הוא היה מודע מאוד ללחייו הסמוקות לא רק בגלל שהחמיא לו, אלא גם בגלל שהוא ללא כל ספק שמע את פליקס מדבר לעצמו.