WEIRD; MinSung [מתורגם]

|| 12 ||

"אתה נראה.. רטוב," העיר מינהו כשראה את ג'יסונג נכנס בדלת הכניסה.

"תודה שסיפרת לי, לא שמתי לב." ג'יסונג אמר בציניות למינהו שצד אותו במבט בוהק.

מכיוון שברור שירד גשם בחוץ ולא היה לו במה להתכסות, אפילו למעיל שלו לא היה כובע או משהו, הוא היה תקוע עם גשם בדרכו הביתה.

"בבקשה." מינהו ענה בחזרה, קצת מודע עכשיו, לאחר שאמר את המובן מאליו.

בלי לטרוח לענות, ג'יסונג התחיל להוריד את בגדיו הרטובים שהתחילו להידבק לעורו ונתנו לו את התחושה המגרדת הזו שהוא כל כך שנא באותו הרגע.

הדבר היחיד שהוא באמת רצה באותו רגע היה להתקלח במים חמים מדי ולישון עד שעת ארוחת הערב.
וכנראה שזה היה שוב, לבקש יותר מדי.

בעודו נכנס לסלון כדי להחליף בגדים יבשים, הבחין מיד בספה ללא מצעים. לא היה כיסוי על הבד המחוספס, כמו גם הכריות היו חסרות.

"למה הספה נראית," הוא היה די חסר מילים בזמן שהוא החווה לעבר הפריט המדובר בזמן שמינהו התבונן בו מהחדר השני.

"ככה?" בסופו של דבר הוא אמר, לא מצא מילים טובות יותר.

"או אל תגיד לי, אני אפילו לא רוצה לשמוע מה עשיתי או מה שלא יהיה." הוא מלמל בעיקר לעצמו.

ככה הבלונדיני יצא מהחדר והשאיר אחריו מינהו מבולבל שראה את הנער נכנס לשירותים וסגר את הדלת.

הברונטי היה די חסר מילים, מה בכלל אומר מה שהאחר אמר?
זה היה מספיק בשבילו בכדי להוכיח לצ'אן ולפליקס שהבלונדיני לא ראוי לשום חסד.

הנה הוא עמד לספר לו והוא הלך.

"בלתי יאומן." הברונטי מלמל פעם נוספת.
הוא השתמש במילה הזאת הרבה מאז שג'יסונג נכנס לחייו. זה היה רק שלפעמים הבלונדיני לא נראה לו הגיוני.

במשך עשר דקות נותר מינהו להתעסק באצבעותיו וחיכה שהאחר יסיים את המקלחת שלו או מה שהוא עושה שם.

עשר דקות, רק כדי לראות את הבלונדיני יוצא מהשירותים, זורק את השמיכות על השטיח ליד הספה ונשכב עליו.

"מה אתה עושה? איבדת לגמרי את דעתך לתמיד?" שאל מינהו בחוסר אמן.

"תוכל בבקשה לעזוב ולכבות את האור?" הבלונדיני לעג כשהוא מתמודד עם גבו של מינהו.

"לא אני לא יכול."

"מה עכשיו? מה זה? תגיד לי כבר, אני ממש רוצה לישון." הבלונדיני ממש לא רצה לסבול את מינהו באותו רגע.

"הייתי צריך לקחת את כיסויי הספה לכביסה," התחיל הברונטי.

"טוב, שמתי לב." הבלונדיני היה סרקסטי.

"כי אחד החתולים שלי השתין עליהם." הוא הסביר כשהוא מנסה לא להפריע יותר מדי לטון הלועג של ג'יסונג.

"למה אתה בכלל מספר לי את זה? אתה מנסה לעצבן אותי בכך שאתה מחזיק אותי ער או מה?" הבלונדיני באמת איבד את סבלנותו עכשיו.

"מאז שהחתול שלי עשה את זה אתה יכול לישון על המיטה הנוספת בחדר שלי. רק בינתיים כמובן." מינהו הסביר לאט.

ג'יסונג הסתובב עדיין שוכב על הרצפה כדי להסתכל על הברונטי. היה חסר משהו, הוא בטוח עמד לצחוק או לעשות על זה בדיחה.

"אני לא מאמין לך." וזה היה נכון, הוא באמת לא הצליח למצוא את עצמו מצליח להאמין למה שמינהו אמר לו זה עתה.

"אתה יכול להיות רציני פעם אחת, אני אומר לך. לך לישון בחדר שלי." הברונטי עכשיו נשמע רציני אבל אפילו אז ג'יסונג לא האמין בזה.

"במה אתה בדיוק משחק מינהו? אסור לאף אחד להיכנס לחדר שלך. במיוחד לי." ג'יסונג הצביע על עצמו עכשיו מתיישב, הוא כעס ברצינות על מינהו עכשיו.

ברור שהם לא היו ביחסים בטובים ביותר, אבל זה קיבל תפנית נוספת, הוא פשוט עשה צחוק מג'יסונג ללא סיבה.

"אני רציני, עכשיו קום." מינהו אמר כשקולו נטול כל סרקזם.

"לא." ג'יסונג ענה בקול רציני, זרועותיו שלובות כעת על חזהו.

בעודו מקלל נפשית את צ'אן, מינהו הלך לעבר ג'יסונג בצעדים ארוכים, תופס את הבלונדיני בחזהו והעלה אותו בעצמו. הוא לא החזיק אותו חזק או משהו, זו הייתה הדרך המהירה ביותר להרים את ג'יסונג, באמת.

באופן מפתיע, גם אם הוא יכול היה לראות שהבלונדיני מתנגד לזה הוא עדיין היה משקל קל, קל מאוד לשאת.

רק בשביל להוסיף, הברונטי החזיק בזרועו של השני עד ששניהם הגיעו לחדר, מינהו סגר את הדלת ליתר ביטחון, הוא ידע שג'יסונג כנראה היה הולך להתרחק אם לא היה עושה זאת בכל מקרה.

"החלפתי סדינים קודם, לך לישון ואל תיגע בכלום." עם זה נאמר, הברונטי שחרר את זרועו של הבלונדיני ועזב את החדר תוך כדי סגירת דלת אחריו.

עדיין לא האמין באופן חלקי למה שהמבוגר ממנו אמר, היא חיכה שמינהו יחזור ויגיד לו שזו בדיחה, אבל אחרי כמה דקות החלק הקטן ביותר שלו התחיל להאמין ששהשני, אולי, רציני.

הוא החליט לעשות כמה צעדים לעבר המיטה 'שלו', נוגע בזהירות בסדינים. קצת פחד שמינהו יכול להיה להיכנס בכל רגע ולנזוף בו, שוב.

הבד הרגיש מאוד רך יחד עם השמיכה, אך הדבר המוזר ביותר היה הדוגמה שלה. בעוד שהסדינים היו בצבע ורוד פסטל, לשמיכה היו הדפסי חתולים קטנים בכל רחביה.

זה לא שג'יסונג רצה לשפוט את מינהו על זה או משהו, אבל עביר מישהו שנראה כעוס כל הזמן, הוא לא ציפה לזה. בכלל.

העניין היה שרוב הדברים בחדר היו בגוון ורוד פסטלי, הוא הבין כשהסתכל מסביב.
זו באמת הייתה תפנית בלתי צפויה של אירועים.

לבסוף הוא החליט להזיז את השמיכה הצידה בכל מקרה ולהיכנס למיטה הוורודה לגמרי.

ברגע שהוא שכב, זה הרגיש לו כמו טיפול. גבו, פעם אחת, לא זעק לעזרה ורגליו לא בלטו מהקצה.

לומר שג'יסונג היה מבולבל היה ללא ספק בלשון המעטה, אך הדבר היחיד שהוא הצליח לעשות היה להירדם.