ונפלתי אפיים ארצה מנסה
להבין לפענחלמה עכשיו היא רצה אם הכל תקין
הכל זורחהלבבות פועמים
המיטה בוערתהסוסים רתומים
והעגלה דוהרתיש לנו כל מה שרצינו
כבר לא נשאר מה
לבקשחיים גם עדן מ7 עד חמש
לא מצאנו חורים בסירה
עוד לא טבענו בצערעץ האהבה לא הראה סימני
נשירהאו סימני חתכים של של תער
מה הלב שלה חפץ אחרי
שנתי כל מה שניתןנתנתי לעצמי להתפוצץ
ברגעי תשוקה ופורקןהייתי שלה גוף ונפש
בשר ודםניקיתי את כל הרפש
חיסלתי את כל השדים
את כולםהייתי חצי משלים
הייתי הדרך לאושר
הייתי שביליםהייתי דרך סלולה
מכרתי לה את הנשמה
שלי את כולהונשארתי עירום כמו ביום
היוולדיונכבה האור וחזרו הפחדים
חלש רעוע מרוקן מכל צלם אנוש
שבר כלי מחפש לב פועם לשים
עליו את הראשזוחל בשבילי קוצים מחפש מפלט
חםהשמיים נפלו בבת אחת כשהיא החליטה שהסיפור שלנו תם
כשהיא החליטה לחזור אל נתיבי החופש והדרור
כשהיא ביקשה לפרוש כנפיים
אל מקומות של שמש שלא שכחה לזכורואני תוהה על כני למה יש פגמים
בעלילה שורות דהויות דפים חרוכיםואיך אחרי כל האור שנתנתי בשבילה בלילות
נותרתי לבד עם ימים חשוכים
YOU ARE READING
נקודה סימן קריאה
Poetryאם העולם היה הוגן, אולי היא הייתה נשארת. אבל מציאות מתחלפת, ובאה אחרת. אולי זה היעוד שלה להשאיר אותי לבד, אולי היא סתם כלבה אחת מני רבות. כמו שהיא ידעה להבעיר אותי באש, ככה היא גם ידעה לכבות. ונקלעתי לקלישאה שמצאתי אושר, אבל היא בסך הכל הייתה עוד שי...