ולפעמים זה מפר לי
את השלווהשכשאני מנסה נואשות להדליק
את כל מה שנכבהכשימים חולפים אבל הזכרונות פה
להישארכשאני כועסת שלא סיפרו לי
שהחיים הם מה שהם ואנחנו
לא פה להישאר דועכים עד שניגמרהושטתי ידיים ללכוד את הרוח
להרגיש את האוויר
להחזיק ברגע שלא ינוסופתאום שמעתי בראשי את אמא
מלאת בטחון וללא היסוסמלמדת אותי בקולה
מה הם החיים ומה הם אנשיםהיא מספרת שכשיורדות המסכות
ונמסים החיוכיםנשארת
האמת שמשאירה אותך כלכך שקוףכשמסתיים השקר מתחיל הטירוף
כי החיים הם כמו בצל כל השכבות
סופם קילוף
YOU ARE READING
נקודה סימן קריאה
Poetryאם העולם היה הוגן, אולי היא הייתה נשארת. אבל מציאות מתחלפת, ובאה אחרת. אולי זה היעוד שלה להשאיר אותי לבד, אולי היא סתם כלבה אחת מני רבות. כמו שהיא ידעה להבעיר אותי באש, ככה היא גם ידעה לכבות. ונקלעתי לקלישאה שמצאתי אושר, אבל היא בסך הכל הייתה עוד שי...