נקודה סימן קריאה

אף פעם לא היית טיפוס של וויסקי

אני זוכר איך צעקתי עליה שלא תיגע בי
אבל בפנים,כל מה שרציתי זה שהיא טייל
על כל הגוף שלי עם הידיים שלה כמו שהיא
ידעה לעשות תמיד.
זה היה כמו לצלול לתוך מעיין,ופשוט לצוף בשלווה. אבל הפעם זה  עבר כל גבול ושום ליטופים או מילים יפות לא שיכנעו אותי לסלוח  והחוסר החלטיות שלה רק עשה לי את זה יותר קשה.

כל כמה דקות היא בכתה וניסתה למלמל
מילים,ורגע אחרי היא צועקת וצורחת
שלא אכפת לה ושאני יעשה מה שבא
ושאני אלך להזדיין.

אוי מאמי אין פסיכולוג שיתקן אותך,חשבתי לעצמי בוהה בה. ואם היה אחד הייתי הורג אותו ,רק כדי שתישארי ככה הכי פגומה ועדיין הכי מושלמת. עם כל השריטות שהופכות אותך לחצי אישה,חצי משוגעת עם כל מה שגורם לי לרצות להיות שלך.

היא מוציאה ויסיקי מהארון התחתון,ומוזגת לכוס זכוכית.  מחקה את כל הנשים העצובות האלה בטלנובלות סוג ז, שמוזגות כוס וויסקי,מחזיקות אותה באלגנטיות,ופוצחות במונולוג אמוציונלי מול המצלמה על איך הוא עזב אותן ואיך הן הולכות לנקום ואז שותות הכל בשלוק.

חבל שאני לא מחקה את הגברים מאותן סדרות אידיוטיות,שישר אחרי פרידה יוצאים
לבר,וישר מוצאים זיון לילה ככה פתאום
מאמצע שום מקום.

היא משחקת אותה שומרת על פאסון,אבל הוויסקי לא טעים לה היא אף פעם לא הייתה טיפוס של וויסקי.

וכמו כל ריב זה היה נראה הקש האחרון
ששבר את גב הגמל,אבל יום אחרי כבר נסעתי לאסוף אותה מהאוניברסיטה  והלכנו לאכול.

זה לא משנה על מה רבנו שנינו אף
פעם לא זוכרים או אף פעם לא רוצים לזכור.

הריב הבא לא איחר להגיע ואיתו האמוציות הצרחות והצהרות פרידה
כל האיפור השחור נמרח לה בעיניים

זה היה לילה של קיץ עם לחות מחניקה
אז היא יצאה למרפסת ככה עירומה בלי כלום,
ועישנה סיגריה על המעקה.

סוטה שיעבור ברחוב יחשיב מראה כזה כמושא מיני לספק את תאוות היצרים ותו לא .
אבל  אני? אני ראיתי לנגד עיניי ציור אומנותי
בשחור לבן של היצור הכי יפה שאלוהים אי פעם ברא יצירה שלא קניתי זכיתי  

ואוי  כמה שהיא הייתה ציור יפה אני לא יודע כמה זמן היא עישנה את הסיגריה,אבל
זה היה נראה לי כמו נצח זה  היה הרגע הכי ארוך והכי יפה שחוויתי בחיים.