לְאָן עוֹד יֵשׁ לִפֹּל לְאָן עוֹד יֵשׁ לְהִתְרַסֵּק
זָרַקְתָּ אוֹתִי לַשְּׁאוֹל הִשְׁאַרְתָּ אוֹתִי לְהִשָּׁחֵקלְמַלֵּא טִיְּשׁוּ פֵּרְחוּנִי
בְּנַזֶּלֶת מְהוּלָה בְּעֶצֶב
וּלְהַתַּטְבִּיעַ כָּרִיתָ בִּדְמָעוֹתלְהַבִּיט אֶל הָרָקִיעַ וּלְקַוּוֹת
שֶׁיִּפְּלוּ עָלֶיךָ 100 טוֹן שֶׁל צָרוֹתשֶׁתִּדְרוֹס אוֹתְךָ מַשָּׂאִית
שֶׁיִּתְרַסֵּק לָךְ הַלֵּב וְהַגּוּף
וַאֲנִי אָבוֹא לִקְבֹּעַ וּוִדּוּי
הֲרִיגָהשֶׁתִּתְאַהֵב בֵּי שׁוּב וְאֶשָּׂנֵא
אוֹתְךָ עַד שֶׁתַּהֲפֹךְ לִמְשֻׁגָּעאֲבָל אֲנִי פָּאתְטִית מְאֹהֶבֶת
לֹא מִצְּלִיחָה לְהַרְפּוֹתהָיִיתִי אֹרַזְתָּ מִזְוָדָהּ וְעֻזַּבְתְּ
אוֹתְךָ לְהִשָּׂרֵף מֵרֹב גַּעְגּוּעִים
בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹתהָיִיתִי הוֹרֶגֶת אֶת הַפַּרְפָּרִים
שֶׁמִּתְרוֹצְצִים בְּבֶטֶן מַכָּה בָּהֶם
עַד זוֹב דָּםעַד שֶׁאִפְּסִיק לְהִתְרַגֵּשׁ וְאַשֶּׁכַח
שֶׁאֵי פַּעַם הָיִיתָ קַיָּםאֲנִי אֲסִירַת אַהֲבָה אֵיךְ שֶׁלֹּא
תְּנַסֶּה לְכוֹפֵף וְלַסּוֹבֵב אֶת הַדְּבָרִיםאוּלַי אַתָּה מְכַשֵּׁף וְאוּלַי הַשָּׂטָן
בְּכָל זֹאת קַיָּם לַמְרוֹת מַה שֶּׁאוֹמְרִיםאֵלֶּה מִלּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת בְּהֶחְלֵט
וְאֵין בָּנֵינוּ יוֹתֵר שׁוּם דָּבָר אִישִׁירַק בְּבַקָּשָׁה תּוֹצִיא אֶת הַסַּכִּין
שֶׁתָּקַעְתָּ לִי בַּגַּב וּתְשַׁחְרֵר אוֹתִי לַחָפְשִׁי
YOU ARE READING
נקודה סימן קריאה
Poesíaאם העולם היה הוגן, אולי היא הייתה נשארת. אבל מציאות מתחלפת, ובאה אחרת. אולי זה היעוד שלה להשאיר אותי לבד, אולי היא סתם כלבה אחת מני רבות. כמו שהיא ידעה להבעיר אותי באש, ככה היא גם ידעה לכבות. ונקלעתי לקלישאה שמצאתי אושר, אבל היא בסך הכל הייתה עוד שי...