את עליזה מידי,כשאני מדוכדך.
קיפלת את המילים שלחשתי לך,
וזרקת אותם לפח.חשבתי שנהיה חסרי גבולות
שנהיה משהוא הרבה יותר פשוט,
מסנטימנטליות זולה ונשיקות דביקות.את אי שם מחייכת ואני
פשוט בוהה בתקרה,
כי לא למדתי אף פעם לבכות.
זה היה בלתי נמנע כשפתאום הכל נכבה, והחלטת לעזוב למקומות רחוקים.אחרים יגידו שאת כלבה,
ואולי אני אסכים.אבל אני לא הולך להתווכח על שקרים,
ולנסות להסביר.כי האמת תמיד תנצח,
לא משנה כמה את אלופה
בלהסתיר.
YOU ARE READING
נקודה סימן קריאה
Puisiאם העולם היה הוגן, אולי היא הייתה נשארת. אבל מציאות מתחלפת, ובאה אחרת. אולי זה היעוד שלה להשאיר אותי לבד, אולי היא סתם כלבה אחת מני רבות. כמו שהיא ידעה להבעיר אותי באש, ככה היא גם ידעה לכבות. ונקלעתי לקלישאה שמצאתי אושר, אבל היא בסך הכל הייתה עוד שי...