ריב, חברות או אהבה?!❤️

פרק 6- איתי

פרק ראשון לספיישל יום האישה!!!!
תהנוווו!!!!!

נ.מ איתי.
נ.ז סוף הטיסה\ נחיתה באנגליה.
-----------
"וואו אחי! זה הזוי!!!! אנגליה! היר וי קום" (הנה אנחנו באים) צרחתי וכל הטרמינל הביט בי כאילו נפלתי מהירח, שכחתי שהאנגלים שקטים ומנומסים כאלה, שיט.
"אריאל! קלוט את זה!" יהלי הפנתה את מבטינו לעבר הגלגל ענק שנראה ברקע, טירוף.
מה שיותר עניין אותי כרגע זו המזוודה שלי, הלכתי למסוע רק כדי לראות את המזוודה הענקית של עדן וגם את של אריאל, בסופו של דבר מצאתי את שלי, את של אריאל השארתי עם יונתן ושירה שעוד עמדו שם ולא אחזו שהם באנגליה, חמודים שכאלה. הלכתי לעדן שבאותו זמן צלמה את יהלי לבלוג שלה, היא לא ביוטרית?.
"עדן תראי מה הבאתי לך" קראתי כדי שתשים לב אלי.
"אה". קריאה בודדת, שאפו.
"המזוודה שלך יכולה לחזור למסוע את יודעת". אמרתי טיפה בעצבים, אני מביא לה והיא אפילו לא טורחת להסתכל מה הביאו לה!.
עדן הסתובבה בחדות, הביטה בי ואז במזוודה ו... הסמיקה? עדן מסמיקה? ממתי?.
"ת..תודה, א...אני מצטערת...". עדן מגמגמת?
מזווית העין ראיתי את דניאל ונוי מדברים ומחזיקים ידים... הם ביחד? מה פספסתי???
"יאללה חברה, המונית הגיעה, שכל אחד יאסוף את הדברים שלו ונעוף מכאן" אריאל צעק לנו ושוב כל הטרמינל הביט בנו, חברה! אנחנו ישראלים! תתמודדו!.
כל אחד לקח את המזוודה שלו ואני סחבתי גם את של עדן למה היא מטר ובמבה זאתי והמזוודה שוקלת כמעט כמוה, אין סיכוי שהיא תוכל לסחוב אותה שתי מטרים!
עלינו למיניבוס שהזמנו, יש בו 14 מקומות אבל תמיד צריך לחגור את המזוודות😊.
עשינו שטויות ובלאגן, שמנו שירים ושרנו למיקרופון שהיה שם.
"ברינג איט אין יור האד לאוד.... אי כן טייק איט טו זה טופ..." (תכניסו את זה לראש שלכם חזק... אני יכולה לקחת את זה לפסגה [KDA]). נוי ועדן שרו וזה היה השילוב הכי טוב שהיה לנו עד כה, שירה ויהלי לא משהו, כאילו יהלי שרה פיגוזים אבל שירה זייפנית...
"יאללה אחי, תורנו" אריאל הקים אותי וצחקתי, מה מיקרופון עכשיו?.
"לט מי לוב יו, לט מי לוב יו" שרתי, לא הכי זייפן בעולם יחד עם אריאל והבטתי משום מה על עדן כששרתי את זה...

הנסיעה התקרבה לסיומה כשיונתן לקח את הרמקול, ראו שהוא מתרגש "לשירה שלי!" הוא צעק ונישק את שירה שהייתה קצת אדומה.
"קולולולולולולולו" צרחנו וצחקנו, סופסוף!!!
דניאל נתן ליונתן כיף (לא קיף סנסן חחחח) והוא התחיל לשיר את השיר "אהבה יש באוויר", יש לומר שלא ממש נהנינו.
פתאום הרכב עצר בחריקה, הנהג הוריד חגורה והוציא בקבוק חימום וכוס קטנה בעלת ידית.
"אחי, יש לך מושג מה הוא עושה?" שאלתי את דניאל שאבא שלו אנגלי אז אולי הוא יודע...
דניאל נאנח "שעת התה". ויהלי פלטה "אוי" קטן.
"מותר לי לשאול מה זה שעת התה?" שאלה שירה לא מבינה ודניאל הסביר "יש לאנגלים שעות תה קבועות ומקודשות הראשונה ב10 בבוקר, השנייה ב4 אחרי צהרים והשלישית ב9 בלילה, לא משנה מה קורה גם אם הם באמצע מלחמה הם יעצרו לשתות תה" דניאל הסביר ועד שסיים הנהג ניגב את שפתיו, החזיר את הבקבוק והכוס למקום והמשיך לנסוע... נו מילא, אני לא בחור מקפיד, אני שונא את האלו שהכל מתקתק כמו שעון אצלם, הם מזכירים לי דברים לא טובים. אני חייב לציין כי אולי לא הסברתי קודם, אנחנו חבורה של שבורים, לכל אחד יש את הפאק שלו, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הפאק אחד של השני אבל זה מה שמאחד אותנו, אנחנו חבורה של שבורים, בלי שם ומשוגעים מטבריה, אתם כאלו? מוזמנים להצטרף! אתם לא כאלו? עדיין מוזמנים!.
בכל מקרה, אני לא אוהב אנשים מדויקים מסיבה אחת, סבתא שלי. היא עברה שואה וסיפרה לי מאז שאני בערך בן אפס על הנאצים יימח שימם שהיו מדויקים בספירות שלהם, אחד יותר? הורגים אותו! אחד פחות? הורגים 2! לא היו להם רחמים על אף אחד הם הרגו את כולם בטענה שהם 'שבורים', ו 'מזיקים'. אז אנחנו החלטנו להראות להם שהם לא הרגו את כולם! אנחנו חבורה של שבורים ומשוגעים 😊. סבתא שלי תמיד קראה לי אליה אחרי שהיה קורה משהו, היא הייתה נראית נורא ובוכה לי שהם יקחו אותי אם לא אהיה ילד טוב, הא וההורים שלי גרושים... יאפ! גוד לייף! לא שזה ממש מזיז לי, הם התגרשו גיל 7, עברו 10 שנים ואני בקושי זוכר מהם משהו, הקשר היחידי בינינו הוא מיליוני השקלים שמגיעים מהם לסבתי בכל חודש, סבתא שלי טיפלה בי במסירות ולא נתנה לאף אחד אחר מהרווחה להתקרב אלי, אני מודה לה על זה כל יום.
שבורים? לגמרי!
"דיר פסינג'רס, ווי אר אין לונדון" (תרגום: נוסעים יקירים, אנחנו בלונדון)
הרמתי כוס קולה שהייתה לידי "לונדון! היר ווי גו!"

*****
הינה ניגמר לו עוד פרק.
מקוות שנהנתם.ן 
למרות שיצא פרק טיפה עצוב!
y&s ♥️