חתיך מעצבן. // boyxboy

חלק 1: לא רוצה איתך שום קשר.

"לעזאזל!" זרקתי את העיפרון מידי לאחר שפתרתי את המשוואה האחרונה בעמוד. אני מתעב מתמטיקה.

"ג'וני, כבר סיימת?!" ארצ'י שאל אותי, המום.

"תגיד לי אתה טיפש? עבר ארבעים דקות! אתה עדיין לא סיימת?!''

"סתום, אידיוט!" הוא מלמל בעצבנות לעברי. ארצ'י אף פעם לא היה חכם במיוחד.

התרוממתי מהכיסא, מתכוון לצאת מהכיתה. "אתה נוטש אותי פה? חבר מסריח!"

זקרתי לעברו אצבע שלישית ויצאתי מהכיתה בצעדים גדולים. לא מתכוון להישאר במקום שיש בו מספרים שנייה יותר משאני חייב.

תחכי לי בשש בפארק?

שלחתי את ההודעה לאחותי הקטנה, אלן. לא רוצה שהיא תיכנס הביתה כשאני לא שם, בדיוק כמו שהיה בעשר השנים האחרונות.

אחותי לא נכנסה לבד למקום שאנחנו קוראים לו בית מאז שהייתה בת שלוש, רק איתי. ומכיוון שאני צריך לעבוד וחוזר הביתה בשעות הערב, היא מבלה את אחר הצהריים במועדון לילדות בגיל שלה, לאחר מכן היא מחכה לי בפארק שמתחת לבית שלנו, ואז אנחנו נכנסים לדירה.

יצאתי מבית הספר לכיוון בית הקפה שאני עובד בו. בגלל שיצאתי מוקדם היום אוכל להספיק להגיע בזמן ברגל ולחסוך כסף מאשר באוטובוס.

-

"תזיז את התחת שלך כבר לשולחן שבע!" הבוס צרח עליי. שיט, שכחתי שהם הזמינו אוכל. לקחתי את המגשים והתקדמתי במהירות לעבר שולחן שבע, נזהר לא להפיל כלום ומוצף הקלה כשהגעתי לשולחן בלי לעשות תאונה שהייתה עולה לי במקור הפרנסה היחיד שלי.

"בבקשה, מה שהזמנתם. מתנצל על העיכוב." הנחתי את המגשים העמוסים באוכל ובמשקאות על השולחן שלהם, ופניתי ללכת. "סליחה, מלצר?" הסתובבתי על עקביי. רק עכשיו הבנתי שלא העפתי מבט באנשים היושבים בשולחן מספר שבע, הייתי לחוץ מדי לחזור ולהגיש אוכל ללקוחות אחרים.

"כן?"

הוא בהה בי עם עיניו הכחולות, וכדי לצאת מהסיטואציה המביכה חזרתי על השאלה שלי.

"אתה פנוי?" וואו. זה לא צפוי.

"אתה רוצה לשדך לי את אחותך? אם היא דומה לך זאת תהיה קצת בעיה." זה לא היה נכון. עיניו הכחולות היו בוהקות ושיערו הבלונדיני היה יפיפה, גופו היה חטוב משהצלחתי לראות מבעד בד החולצה שלבש.

הרגשתי שבוהים בי, זה היה הבוס, שסימן לי עם העיניים שהוא עומד לחסל אותי. לעזאזל, שכחתי שהבוס הזהיר אותי מציניות לא נעימה עם הלקוחות.

"אאוץ', אני חייב להגיד שנפגעתי." קולו של הנער החזיר אותי לסיטואציה שאני נמצא בה עכשיו. נו טוב, אם כבר עשיתי את זה, אלך עד הסוף.

"אז באמת התכוונת לשדך לי את אחותך?" שאלתי בתמימות מעושה והטיתי את ראשי לצד.

"לא, לא התכוונתי לשדך לך את אחותי."