חתיך מעצבן. // boyxboy

חלק 27: לעולם לא יתבגר.

-נקודת מבט: ג'וני-

"אולי לשנות את הנעליים?"

"אני לא חושבת... בוא נחכה שהוא יצא." שמעתי את אלן וארצ'י משוחחים מאחורי דלת חדרי כשאני מחליף בגדים.

היום אני פוגש את המשפחה של ג'ק, ושני אלה לקחו את זה ממש ברצינות.

"למה אני לא יכול פשוט להתלבש רגיל?" שאלתי אותם לפני שעות ספורות. ארצ'י נראה מזועזע, ואלן צקצקה בלשונה. "ג'וני," אמרה והרימה את אצבעה. "אתה לא יכול להיראות רגיל! אתה מאוד יפה כשאתה רגיל, אבל אנחנו רוצים שתהיה סופר דופר יפה!" הניפה את ידיה באוויר, וארצ'י הנהן בהסכמה.

יצאתי מהחדר כשאני לובש סקיני ג'ינס לבן, שלדברי ארצ'י הוא "מבליט את הדברים הנכונים", פוטר בצבע חום פסטל, שמתחתיו ישנה גופיית גולף לבנה גם היא, וסניקרס בצבע זהה לפוטר.

העפתי מבט במראה. אני מניח שאני אוהב את זה, הצבעים מחמיאים לגוף שלי.

פתחתי את דלת חדרי ויצאתי לשני הסטייליסטים שלא ביקשתי.

ארצ'י השתנק בתדהמה, ואלן הייתה שרויה בהלם גם היא. "אלן, תחזיקי אותי." ביקש ממנה ארצ'י בדרמטיות.

"אלן, אל תחזיקי אותו."

"ג'וני!" אלן אמרה במקום, מתעלמת משנינו. "אתה כזה חתיך!" אמרה בהתלהבות.

"את אחותו," ארצ'י ציין בסלידה. "את לא יכולה לקרוא לו חתיך."

אלן הרימה גבה. "אז בגלל שאתה החבר הגיי שלו אז אתה כן יכול?"

"כמובן!" ענה לה ארצ'י בגאווה.

נאנחתי בייאוש. הם יוציאו אותי מדעתי. תחבתי את ידיי בכיסים. "אני נראה בסדר, אני מניח." אמרתי במשיכת כתפיים.

"ג'וני, מה זה חוסר הביטחון הזה?" אלן נזפה בי, ודחפה אותי חזרה לחדר. "תראה איזה יפה אתה!"

הסתכלתי במראה. אני לא חושב כמוה.

אני חושב שאני רזה נורא, ודי חיוור, אך בכל זאת משכתי בכתפיי, לא רוצה להדאיג את אלן.

ארצ'י נכנס גם הוא לחדר, התקרב לעברי ולחש בקול שרק אני אוכל לשמוע, "אתה בסדר גמור, תפסיק לחשוב שלא." קבע.

יישרתי את מבטי אל מבטו הנוזף, והנהנתי.

אתה בסדר, אתה בסדר.

"טוב, אני חושב שאני אצא עכשיו." הכנסתי את הטלפון לכיסי והעפתי מבט אחרון במראה.

"ביי," זרקתי מעבר לכתפי כשיצאתי מדלת הדירה, אלן וארצ'י זקפו לעברי אגודלים בעידוד וקראו "בהצלחה!"

לא עברה דקה מאז שיצאתי, וכבר ארצ'י שלח לי הודעה. אני מצפה לעדכון כל חמש דקות. כתב.

"הבן זונה חסם אותי!" צעק ארצ'י.