חתיך מעצבן. // boyxboy

חלק 20: ואולי היא רק תירוץ.

"אתה מוכן להיכנס?" שאל אותי ג'ק כשעמדנו מחוץ לדלת הדירה שלי.

"כן, בטח. רק... חכה שנייה," לא הייתי מוכן להיכנס בלי להצמיד את אוזני לדלת ולוודא שהמצב בבית בסדר. אני מוכרח להיפטר מההרגל הזה.

"אוקיי, בסדר, אנחנו יכולים להיכנס." הכרזתי, ולא פספסתי את המבט המבולבל שג'ק שלח לעברי.

פתחתי את הדלת ופניתי לכיוון המטבח עם ג'ק. 

"שלום לך!" ארצ'י חיבק אותי חיבוק מגושם. אלן ואמבר ישבו אל האי במטבח ואכלו ביצה מקושקשת כשהן מדברות.

אלן הבחינה בי וקפצה מהכיסא, מתקדמת לעברי ומחבקת אותי בחוזקה. "איך את מרגישה, ילדונת?" לחשתי באוזנה. 

"זה מה שאני צריכה לשאול אותך."

חייכתי. "אני בסדר."

היא הנהנה בשביעות רצון. "אמבר תוכל להישאר לישון פה היום?" שאלה הצביעה על חברתה שעכשיו צחקה עם ארצ'י על נושא סתמי.

"בטח, היא יכולה." עניתי והיא הודתה לי, חוזרת לשולחן הגבוה לסיים את הצלחת.

אמבר נופפה לי לשלום. "יש לך חבר ממש מפגר, ג'וני! אני לא מאמינה שאתם יכולים להסתדר!" צחקה אמבר בחוזקה.

"כן, גם אני לא מבין." הודיתי בנענוע ראש וחייכתי לעצמי.

"היי," ארצ'י זרק עליי מגבת מטבח. "זבל!" אמר בזעם. ג'ק צחק מהסיטואציה.

"בוא נרגיע את הרוחות," אמר בחיוך שניסה לכבוש. "ארצ'י אתה לא מפגר." אמר בפיוס.

"תודה רבה, ג'ק. אני מעריך את זה מאוד." אמר בבגרות, ולאחר מכן הוציא לי לשון.

גלגלתי את עיניי.

-

השתיים סיימו לאכול, ופטרתי את אלן משטיפת הכלים היום, ושטפתי במקומה. כולם צפו בטלוויזיה בסלון בתוכנית ריאליטי משעממת.

לא שמתי לב שהתקדם לעברי ג'ק, עד שממש היה מאחוריי ועטף את זרועותיו סביבי. הוא הניח את סנטרו על כתפי ונשף בעייפות. "למה אתה עושה את זה?"

"שוטף כלים? כדי שלא אקום מחר בבוקר עם יצורים חיים נוספים בבית."

"לא, אני מדבר על זה שאמרת לאלן שאתה בסדר."

נאנחתי. ניגבתי את ידיי במגבת מטבח והסתובבתי בזרועותיו של ג'ק. "אני אחיה הגדול, ג'ק." העפתי מבט מאחורי כתפו, צופה באלן מצליבה את ידה באת של אמבר, כשעיני שניהן דבוקות למסך בציפייה לשם המנצח. "היא לא צריכה לדעת." קבעתי.

"אבל אתה משקר לה." לחש בכעס, כדי שלא תשמע.

"זה לטובתה!" לחשתי בכעס גם אני. "היא ילדה קטנה! היא רק בת 13. ואני לא רק אחיה הגדול, ג'ק. אני גם האבא, האימא והחבר הכי טוב שלה. אני לא מוכן להיות זה שיביא לה צרות. אני אהיה זה שמטפל בהן, אם תיקלע לכאלה." אמרתי בחדות לתוך עיניו. הוא לא יבין. הוא לא ראה את כל מה שאלן ואני עברנו.