-𝐑𝐎𝐘𝐀𝐋𝐓𝐘- (𝐭𝐚𝐞𝐤𝐨𝐨𝐤)

1.

"בהחלט לא."

דבריו של ג'ון ג'ונגקוק זיכו אותו בתמורה לקולות של אי הסכמה, יחד עם צחקוק שהגיע מאחיו. הוא שמר על הבעה ניטרלית של חוסר עניין מוחלט, תוך שהוא משחרר פיהוק משועמם.

"אני יכול ללכת עכשיו?" הוא שאל בחוסר סבלנות, הרים את מצחו כלפי מעלה כשהציץ אל הוריו. "אף אחד לא מעניין אותי, ואף אחד לא יעניין אותי."

המלך והמלכה החליפו מבטים נרגזים בין השניים, לפני שאביו של הנסיך פסע לעברו, מפנה אצבע מאיימת מול פניו של בנו.

"תקשיב כאן," הוא התחיל, מבטו העז בוער חורים בפניו של הצעיר. "דחה מישהו פעם נוספת, ויגיע דבר נוסף."

האיומים כבר לא הרגיזו את ג'ונגקוק. למעשה, בפנים הם הצחיקו אותו. הוריו נראו כל כך נחושים לחתן אותו, למרות שהנסיך רצה הכל מלבד להיות קשור לאדם ספציפי אחד. הסיכוי לנישואין גרם לו לתחושת דחייה עזה, והוא נמנע מלהבין מדוע המלך והמלכה הרצוי לראות אותו שם טבעת על אצבעה של ילדה.

"אני לא מצליח לראות איך זה משפיע עליך בשום צורה, אבא," השיב ג'ונגקוק בחזרה, קם מהכיסא. "אני לא הבן היחיד שיש לך. יונגי הרבה יותר רומנטי ממני," הוא המשיך וחלק מבט צדדי לעבר אחיו, חיוך ברור על פניו.

יונגי הצמיד את שפתיו לקו דק, יודע טוב מדי למה אחיו מתכוון. במקום זאת, הבכור ניגש בנימוס אל אביו, מרכין מעט את ראשו.

"ברשותך," הוא מלמל, בוהה בפניו של המלך בבהירות. "אני אדפוק קצת שכל באחי הקטן. תסלחו לנו."

המלך נעץ את מבטו בשני בניו ברוגז, מנענע בראשו לעבר השניים לפני שנופף אותם, רצה רק להשתחרר מחברתם. היה לו מספיק מהם ליום אחד. במיוחד ג'ונגקוק.

יונגי צמצם את עיניו באחיו הצעיר כשהשניים עזבו את החדר, וסגר את דלת אולם בית המשפט לאחר ששניהם יצאו החוצה והיו לגמרי מחוץ לטווח שמיעה מהוריהם.

"חזיר קטן שכמוך," הוא ירק החוצה, מכה קלות בצד ראשו של ג'ונגקוק. "אתה נהנה להלחיץ ​​את כולם סביבך, הא?"

ג'ונגקוק פלט צחוק משועשע, כשהזוג טייל החוצה אל החצר. "תאר לעצמך אם אבא ידע שאתה מאוהב במשרתי. ולחשוב שאתה הבן האהוב עליו."

"מה אני יכול להגיד? ג'ימין יפה," אמר יונגי, מושך בכתפיו בנונשלנטיות. "תודה שהזכרת לי בכל מקרה. אני מעדיף להקיף את עצמי בחברתו מאשר שלך."

הבכור דקר את אצבעו בחזהו של ג'ונגקוק, מגלגל את עיניו לנוכח העקשנות של אחיו. "אתה יכול לדחות את זה כמה שאתה רוצה, אבל בשלב מסוים אתה יודע מה יקרה. אבא עומד להכריח אותך להתחתן עם מישהו בין אם אתה אוהב את זה ובין אם לא."

יונגי הלך והשאיר את ג'ונגקוק בחוץ בחצר: לבד. הוא נאנח לעצמו, מרחף את אצבעותיו קצרות דרך קווצות שיערו השחורות. בהרהר בדברי אחיו, הוא הודה בשקט בפני עצמו שהוא יודע שיונגי צודק. הנסיך יכול היה להרגיש את עצמו חווה גל של בחילה בכל פעם שדמיין את אחת הבנות שהמלך הביא לידו למשך שארית חייו. הוא ידע מה הוא רוצה בחיים. הוא רצה לבלות את שארית שנותיו רווק. לא היה ערעור על נישואין, וגם לא יהיה לעולם.

כשסרק את עיניו על פני החצר, הבחין ג'ונגקוק בדמות מוכרת שרצה אליו, בעוד משרתו שלו השתחווה בחיפזון לנסיך.

"אדוני," מלמל פארק ג'ימין, לחייו הסמיקו בגוון כהה של אדום. "ראית את יונגי איפשהו? אני חייב לתת לו משהו ואני לא מצליח..."

ג'ונגקוק זמזם בהסכמה, ניתק אותו בפתאומיות." הוא ניגש לחפש אותך לפני דקה. שם," השיב הנסיך, דוחף את ידיו לכיסיו בעודו צופה בג'ימין עוקב אחר הכיוון שאליו הצביע. "אה ותקשיב הנה," הוא קרא לפתע, והתהפך אל הנער, שהחל לצעוד לתוך הארמון במהירות גבוהה יותר. "כדאי שלא תיתן להתאהבות שלך באחי להשפיע על החובות שיש לך כלפיי", הזהיר האיש, גבותיו מורמות. "יש לך מזל שאני שומר את הפה שלי כמו שהוא."

ג'ימין הנהן בבושה, פניו הסמיקו בגוון כהה עוד יותר של אדום-דם. "אני מצטער. לא נתתי לזה להפריע לשום דבר, ואני באמת מעריך שאתה-" התחיל הילד, לפני שהפסיק את דבריו באמצע המשפט למראה ג'ונגקוק אוחז בידו. להשתיק את המשרת בפעם השנייה.

"מה שלא יהיה. אתה יכול ללכת עכשיו," הוא הודיע ​​בחוסר סבלנות, והסתובב בחזרה אל החצר המפוארת.

ג'ון ג'ונגקוק תמיד הרגיש לא במקום בתוך הארמון. הוא ידע שהוא לא נולד להיות מלכותי. הוא קינא באלה שיכולים לעשות ככל העולה על רוחם, בלי צורך למלא אחריות כלשהי. מאז שנולד, ציפו מג'ונגקוק לעמוד בדימוי האידיאלי שהציב אביו של 'המלוכה המושלם', ומכאן מדוע הוא נאלץ כעת להתחתן עם נסיכה.

ג'ונגקוק היה ידוע כנסיך הבור ביותר של דרום קוריאה, למרות שזה לא היה כאילו הוא תיעב את המוניטין שהיה לו. הוא העדיף את זה על הרעיון המגוחך להיזכר כאדם רומנטי, שאין לו שליטה על חייו שלו.

חוץ מזה, הילד היה עד כמה אהבה שינתה אדם, והוא בז לה. הוא שם לב לאופן שבו אחיו השתנה לחלוטין לאחר שפגש בפארק ג'ימין. מהילד הזועף והמצב הרוח שג'ונגקוק גדל איתו, יונגי הפך לקוטב ההפוך: עכשיו הוא היה הרבה יותר יוצא דופן, תוסס וחסר דאגות.

ג'ונגקוק חשב שזה די מגעיל.

הנסיך נשבע לעצמו שלעולם לא יאפשר להוריו להתחתן איתו עם נסיכה. הוא נשבע שלעולם לא ירשה להתאהב. לא משנה באיזו תדירות הוריו הרצו לו על נישואים, הוא היה ממשיך להתנער בכוונה מכל בחורה שנכנסה בדלת, עד שהמלך החליט לבסוף שיונגי יהיה זה שישתלט על כס המלוכה בעוד כמה שנים.

---------------------