שתיקה מביכה השתררה על שני הבנים כשהם הסתכלו זה על זה, בלי לדעת מה לומר. ג'ונגקוק התכוון שהוא יפסיק את המעשה הבור שהוא בדרך כלל עושה, אולם ברגע שהוא מצא שניסיונו להיות אזרחי יתברר כחסר תועלת. הוא לא יכול היה שלא לירות הערות יהירות כלפי טאהיונג, גם אם הוא לא בדיוק רצה בכך.
בחן את המשרת בקפידה, ג'ונגקוק לא ממש האמין כמה יפה הוא. זה לא שהנסיך לא שם לב לזה קודם לכן, ובכל זאת היותו קרוב אליו הפך את הכל לבולט ביותר.
"אז," אמר ג'ונגקוק, שובר את השתיקה המתוחה. "מה אתה עושה כאן כל כך מאוחר?"
טאהיונג רק הביט בנסיך, בולע את הגוש בגרונו. מנגב את כפות ידיו המיוזעות על בגדיו, הנער המשרת הרים את מבטו כדי להתמקד בג'ונגקוק, עיניו סורקות את תווי פניו של האיש העורב.
"רק עכשיו סיימתי את המטלות שלי," מלמל הבכור בחזרה בביישנות, המום משינוי ההתנהגות של ג'ונגקוק. כעת, נראה היה שהנסיך לא מקרין גסות רוח צרופה שהפתיעה את הנער הכחול שיער.
"אה."
ג'ונגקוק הרגיש את גרונו מתייבש כיוון שלא ידע בדיוק מה לומר לטאהיונג. הוא לא היה אחד שהיה חבר טוב בעבר, שכן הנסיך היה מסוגל לשוחח רק עם אנשים השווים למעמדו החברתי שלו, שבמקרה היה רק אחיו ולא אף אחד אחר.
טאהיונג הבין שהנסיך לא מראה שום סימן להניע את השיחה קדימה, אז במקום זאת הוא החליט לפתוח את פיו, רצה כל דבר אחר מלבד שהאווירה תישאר מתוחה כפי שהייתה.
"האם אתה בדרך כלל נשאר ער עד מאוחר?" שאל טאהיונג, אם כי מיד התחרט על החלטתו לברר באומץ על הנסיך. הוא שם לב לאופן שבו הבעתו של ג'ונגקוק יצרה הפתעה קלה, שכן הצעיר הניח שלטאהיונג בקושי יש פה משלו.
"לא. לא יכולתי לישון," הגיב ג'ונגקוק, מושך קלות בכתפיו. "חוץ מזה, היה לי יום עמוס באירועים, אז אני די עצבני".
המשרת הנהן בשקט, בידיעה שג'ונגקוק מתכוון לג'ני. הוא לא ידע בדיוק איך הנסיך מרגיש כלפי המאהבת שלו, אבל טאהיונג היה מודע מאוד למקומו ולאיפה הוא עומד. לחטט בעסק שלהם היה אסור.
"ברשותך, אדוני," דיבר טאהיונג לאחר מספר שניות, והשתחווה לנסיך בנימוס. "אני צריך לנוח קצת. אני צפוי להתעורר בעוד שלוש שעות, אז..." הוא השתרר והביט בג'ונגקוק במבוכה.
מכחכח בגרונו במהירות, הנסיך צעד לצד, סימן לטאהיונג לעזוב. הוא לא היה המום לשמוע על חוסר השינה שהילד יקבל באותו לילה, מכיוון שהוא היה מודע מאוד לאופן שבו מתייחסים למשרתים. עם זאת, הוא הרגיש אחרת כשזה חל על טאהיונג. הנסיך כמעט חש רחמים.
"כמובן. אתה רשאי לעזוב," התיר הנסיך, תוך שמירה על נטייה חסרת הבעה. עם זאת, בעודו ראה את הילד כחול השיער עוזב את המטבח, הנסיך לא יכול היה למנוע מהמילים הבאות לצאת מפיו.
"הו, טאהיונג," קרא ג'ונגקוק לפתע, שם לב לאופן שבו המשרת הסתובב מיד אל מול הנסיך.
"אני מעדיף את ג'ונגקוק."
טאהיונג הביט בנסיך בבלבול, לא הבין למה הוא מתכוון. מכווץ את גבותיו בחוסר ודאות, המשרת הבהיר לג'ונגקוק שאין לו מושג קלוש למה הנסיך מתכוון, ומכאן מדוע האיש עורב השיער נתן לו רק גלגול עין קטן בתמורה לשכחתו.
"אתה יכול לקרוא לי ג'ונגקוק."
ואם ג'ונגקוק לא היה ממהר לצאת מהמטבח באותה שנייה ממש, מרגיש נבוך מדי מכדי להיות יותר בנוכחות הנער הכחול שיער, הוא לא היה מפספס את הדרך שבה שפתיו של טאהיונג התעקמו לחיוך קטן, כמו גם תמונת לחיי הברונזה שלו מסמיקות גוון קלוש של אדום לדברי הנסיך.
----------------
יצא דיי פרק קצר מהרגיל.
אבל מחר אני יוציא עוד פרק
לילה טוב!!😍
YOU ARE READING
-𝐑𝐎𝐘𝐀𝐋𝐓𝐘- (𝐭𝐚𝐞𝐤𝐨𝐨𝐤)
Romanceשבו הנסיך של דרום קוריאה, הידוע כמי שדחה כל נסיכה אחת הניתנת לקריאה לנישואין, עד לנער משרת נכנס לארמון. זוג צדדי: יונמין קרדיט: @corruptedspit -ספר זה מתורגם- תהנוו💜
