-𝐑𝐎𝐘𝐀𝐋𝐓𝐘- (𝐭𝐚𝐞𝐤𝐨𝐨𝐤)

4.

ג'ונגקוק התעורר למחרת בבוקר לקול הדפיקות החוזרות ונשנות של ג'ימין בדלת חדר השינה שלו, מה שגרם לנסיך לשחרר אנקה חסרת סבלנות.

"מה זה?" הוא קרא, מתאמץ להתאים את עיניו לאור הבוקר הבהיר שזורח מבעד לחלון.

"השעה כמעט 10:00, אדוני. המלך רוצה שתברך את הנסיכה בעוד עשר דקות," הודיע ​​ג'ימין בנימוס, לפני שנשמע קול דריסת הרגל, מסמן לג'ונגקוק, ככל הנראה, משרתו הלך לבקר את אחיו.

הנסיך הרגיש את לבו נופל מעט מהתזכורת למשפחה הצפון קוריאנית שהגיעה לארמון שלהם באותו בוקר. הוא כבר חש בחילה מהרעיון לפגוש את הנסיכה תוך פחות מעשר דקות, מכיוון שהמציאות סוף סוף שוקעת פנימה ומיקומו הקרוב של ג'ונגקוק בתור הנסיך התחיל להיות הרבה יותר בולט.

חלק ממנו דחק בעצמו לברוח מהחיים שהיו לו בארמון, אך נראה שמשהו מונע ממנו לעשות זאת בכל פעם. אולי זו הייתה העובדה שהבריחה תסתיים בכך שהוא משליך את אחיו, למרות שג'ונגקוק ידע שסביר להניח שיונגי יתלווה אליו אם יזנח אי פעם את חייו כנסיך.

הצמד מעולם לא השתלב באורח החיים המלכותי שבו הם נולדו. מוסר ואחריות היו שתי תכונות אישיות שצפויות להיות לבני המלוכה, למרות שאף אחת מהן לא הייתה תכונה טבעית לאף אחד מהבנים.

"ג'ונגקוק-אה?" נשמע קול מוכר, ואחריו דפיקה חזקה. "האם אתה מוכן?"

"כמעט, סוקג'ין," מיהר ג'ונגקוק החוצה, תוך שהוא גורר את עצמו מהמיטה במהירות ולובש את הבגדים שג'ימין פרש על שולחנו בלילה הקודם. "תן לי דקה."

ג'ין פלט זמזום ספקני, והבחין בטון של הילד שהיה סמיך משינה. הוא הציץ בשעונו, נוזף נפשית באיחור של ג'ונגקוק.

"אתה צריך למהר. הם כמעט כאן."

ג'ונגקוק נמנע מלומר שום דבר אחר, בגלל התחושה הלא נוחה שהחלה להתיישב בבור בטנו. בהה בהשתקפותו לכמה שניות קצרות במראה, הנסיך העביר את אצבעותיו בשער העורב שלו לפני שפתח את דלת חדר השינה שלו, פנים אל פנים עם הבכור.

"טכנית יכולתי להורות לך לשקר בשבילי ולומר להם שנעלמתי," מלמל הנסיך בנונשלנטיות, מבלי להחמיץ את הבוהק החד שג'ין נתן לו בתמורה. "אתה אפילו לא תוכל לסרב כי אני הנסיך."

"אם תשאל אותי, אתה יודע בדיוק מה תהיה התגובה שלי," קבע ג'ין, מנענע בראשו לעבר הצעיר.

השניים מיהרו דרך הארמון לכיוון אולם המשפט הראשי, שם ימתינו המלך, המלכה ויונגי. ג'ונגקוק שאף נשימה עמוקה, לפני ששחרר אנחה איטית.

"זה לא הוגן," הוא מלמל תחת נשימתו, וזוכה למבט אוהד מג'ין, שהשאיר את שפתיו מכווצות לקו דק.

הוא חש רחמים עזים על ג'ונגקוק, מכיוון שהיה מודע עד כמה הנסיך תיעב את רעיון הנישואים. הוא גידל אותו במשך חמש שנים, ומכאן מדוע הוא לא יכול היה שלא לחוש כעס קל על המלך והמלכה על שהכריחו את בנם להתחתן עם הנסיכה.

"אתה אף פעם לא יודע מה יקרה, ג'ונגקוק-אה," אמר ג'ין, עצר ברגע שהשניים הגיעו לכניסה לאולם בית המשפט. "היכנס לשם ואל תזרוק שום התקף. היה מנומס," הוא הזהיר, כשהוא מפרפר את שערו של ג'ונגקוק בחיבה, כשהתבונן בנסיך צועד לתוך החדר.

ג'ונגקוק נשך לאחור חיוך משועשע לבקשתו של ג'ין ממנו להישאר "מנומס". הוא ידע שסוקג'ין היה מודע מאוד שהוא יעשה בדיוק את ההיפך.

"מצטער שאני מאחר," התנצל הנער והביט בהוריו היושבים כל אחד מכסיו בקצה האחורי של בית המשפט.

"אתה לא נשמע מצטער," נחר יונגי, וציין את הטון העוקצני של אחיו הצעיר, למרות שמיד השתתק בשל המבט הכבד שהטיל אליו אביו.

"שב, ג'ונגקוק," אמרה המלכה בסמכותיות, שבנה ציית לה, כשהוא תופס את מקומו על כס המלכות שלו בצד ימין למלך.

"אני לא רוצה שום עסק מצחיק," הורה המלך, מכוון את הכתר שהונח על ראשו. "אתה יודע כמה המשמעות של הברית לשתי הממלכות. אתה לא תהיה זה שיהרוס אותה."

ג'ונגקוק פלט צחוק מר, מנענע בראשו למשמע דברי אביו. זה כל מה שנראה היה אכפת לו לאחרונה. ברור שממלכתו הייתה חשובה עבורו יותר מאשר האושר של בנו שלו.

הוא נשען לאחור אל כס המלכות, מניח את סנטרו על כף ידיו. בולע גוש שנוצר בגרונו, הנסיך סידר את הדלת, ממתין לרגע שבו היא תיפתח, חושף את מבט הנסיכה שעליו ידע שהוא יצטרך להינשא.

העקשנות שלו נגד נישואים רק הביאה אותו עד כה, שכן כעת לא היה לו שום כוח להתנגד לפקודות המלך.

ג'ונגקוק הרים את צווארו כדי להסתכל על אחיו הבכור, שישב משמאל לאמם. עיניו של יונגי היו ללא ספק מלאות חרטה כלפי הצעיר, שכן הוא ידע שזה יכול היה בקלות להיות הוא בעמדתו של ג'ונגקוק. הסיבה היחידה שנחסך ממנו את הגורל להפוך למלך לעתיד הייתה בשל העובדה שהוא היה הבן החורג בלבד של המלך, וג'ונגקוק היה זה שנשא דם מלכותי בעורקיו.

"המלך ג'ון," נשמע קול לא מוכר, שהגיע מאחד השומרים שעמד ליד פתח הדלת. "ג'ני קים ומשפחתה הגיעו".

למילים אלו, לבו של ג'ונגקוק החל להכות בחזהו שוב ושוב, כאשר תחושה זרה של עצבנות צרופה כילתה את גופו לחלוטין. הרגע המפחיד שהוא נמנע ממנו בחשש בשנים האחרונות התגנב אליו סוף סוף, והפעם לא היה שום סיכוי שהוא יוכל לברוח ממנו.

בנשימה עצורה, הנסיך העיק את מבטו האיתן אל הדלת כשראה ארבעה אנשים צועדים בגאווה אל אולם בית המשפט.

-----------------

אני די מבואסת שעשו את ג'ני בתור הנסיכה אבל הכותבת אמרה שהפנים שלה מתאימות לתפקיד..

אם אהבתם תגיבו ותצביעו❤

המשך יבוא...