"זה רק אני או שהפכת להיות משעמם באורח פלא לאחרונה?" שאל ג'ונגקוק, גבותיו מורמות.
שני הנסיכים נרגעו בגני הארמון בשעות האחרונות, נהנו מהיום החם ביותר שירד על דרום קוריאה.
"כאילו אתה זה שמדבר," נחר יונגי, וירה באחיו במבט זוהר. "כל מה שאתה עושה זה להתלונן."
"לפחות אין לי חבר שנראה כאילו הוא סובל ממחלה", אמר ג'ונגקוק והעביר את אצבעותיו דרך רעמת הסוס שלו, חיוך מתגרה מתנגן בקצות שפתיו. "ברצינות. אתה מגעיל, יונגס."
"מחלה?" שאל הנסיך הבכור, נימת קולו שרויה בבלבול ברור, לפני שהבין למה מתכוון אחיו הצעיר; הסימנים שהוא השאיר על צווארו של ג'ימין אתמול בלילה. "אה. אתה מתכוון למחלה שנקראת 'תזדיין, אני נלקח?"
ג'ונגקוק העווה את פניו, מנענע בראשו. לא שוכח לתת לאחיו עוד מבט מבט, הילד הושיט את כף רגלו אל המדרגה של הסוס, והרים את עצמו על גבו. "למרבה המזל, אני אף פעם לא אהיה אחד שיסבול מזה," הוא השיב, וצפה בעוד יונגי משך את עצמו על גב הסוס שלו.
"היא מגיעה מחר, אתה יודע. שמעתי המון דברים עליה," מלמל הבכור כשהזוג עשה את דרכם לאט לארמון, נהנה מהחום מהשמש המקרינה על עורם.
האביב היה הזמן הטוב ביותר בקוריאה. לפחות, זה היה לפי ג'ונגקוק. הנסיך נמנע מלהשאר מכורבל בארמון במהלך החודשים הקדושים הספורים הללו, ולעתים קרובות מצא את עצמו מטייל בגנים האינסופיים המקיפים את הטירה, כמו גם לוקח כמה נסיעות למרכז העיר.
"נראה שאתה נחוש להזכיר לי," הוא רטן, משך את השלטונות כדי לגרום לסוס שלו לפרוץ לטרוט. "כמו מה?"
"אני לא אומר כלום עדיין. אני אתענג על העובדה שאתה עלול בסופו של דבר לאהוב אותה. מי יודע," התגרה יונגי, למרות שידע היטב שאחיו לא יתאהב בנסיכה. זה היה ברור כשמש.
"אל תוציא אותי לדרך," אמר ג'ונגקוק בשיניים חרוכות, מרים את גבותיו לעבר הילד הבלונדיני שלידו.
"אז למה שלא תנסה משהו חדש?" הציע יונגי והעביר את אצבעותיו בשיערו. הוא העיף מבט אל השקיעה שצללה אל האופק, מניח לאנחה מרוצה לחמוק מעבר לשפתיו. "אני צריך לבוא לכאן עם ג'ימין."
"תנסה משהו חדש?" ג'ונגקוק מלמל, מחכה שאחיו ימשיך. מבחינה אסטרטגית, הוא התעלם מהערתו האחרונה, רצה הכל חוץ מלשמוע את אחיו המוכה משתולל על המשרת שלו. "משהו חדש.. כמו ב?"
"בנים."
צחוק מגונה מילא את האוויר סביבו, כשג'ונגקוק הניד בראשו לנוכח הטיפשות המוחלטת של אחיו. "אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אני חושב שאני מעדיף להתחתן עם הנסיכה מאשר להיפגש עם גבר. אל תתחיל להניח שאני אהפוך אליך. גברים לא מושכים אותי."
"אתה זה שמפספס, אז," יונגי משך בכתפיו, מחליק מסוסו ברגע שהשניים הגיעו לבסוף לשערי הארמון. "תנוח קצת למחר. אתה נראה כמו גיהנום," ציין אחיו, כשעיניו מרצדות לעבר המראה המטומטם של ג'ונגקוק.
הצעיר רק זמזם בתגובה, מחכה ששני משרתים יתחילו לקחת את הסוסים שלהם בחזרה לאורוות לפני שהנסיך פסע בחזרה לארמון, כשיונגי משתרך מאחוריו.
המציאות החלה לשקוע. בני המלוכה הצפון קוריאנים יגיעו מחר, ולג'ונגקוק לא נותר זמן אפילו לנסות לשכנע את אביו לשנות את דעתו לגבי הזמנתם, למרות שזה בקושי ישנה. המלך היה ידוע כאדם עקשן.
"זה טיפשי," חשב ג'ונגקוק, וקילל נפשית את הוריו.
הוא תיעב את העובדה שאין לו שום שליטה על עצמו, ושלא ניתנה לו ברירה לגבי המצב. האפשרות שהוא ידחה את הנסיכה הייתה בלתי אפשרית, מכיוון שחלקה הצפוני של המדינה היה מכובד ורב עוצמה, ומכאן שסירובו עלול לעורר בקלות סכסוך בין צפון לדרום.
ג'ונגקוק נפרד מאחיו לאחר שהשניים נפרדו, כשהנסיכים יצרו את החדרים הפרטיים שלהם שהיו במקרה משני צדי הארמון. דרך לתוך
הוא ידע שהלילה יהיה הלילה האחרון שיצטרך לעצמו. בוא מחר, סביר להניח שאביו יודיע שהשניים היו מאורסים ימים לאחר מכן וימהר לקראת החתונה ברגע שיוכל.
כשג'ונגקוק הניף את הדלת לחדר השינה שלו, הוא פלט גניחה עייפה. לעת עתה, הוא לא רצה יותר משינה נחה היטב. מוחו היה סתום יותר מדי מהלחצים שהוטלו עליו בקשר לנישואים, שהנסיך היה משוכנע שאזכור נוסף לגבי הנסיכה יסתיים בכך שהוא יצא מהארמון בסערה ולא יחזור שוב.
------------------
YOU ARE READING
-𝐑𝐎𝐘𝐀𝐋𝐓𝐘- (𝐭𝐚𝐞𝐤𝐨𝐨𝐤)
Romanceשבו הנסיך של דרום קוריאה, הידוע כמי שדחה כל נסיכה אחת הניתנת לקריאה לנישואין, עד לנער משרת נכנס לארמון. זוג צדדי: יונמין קרדיט: @corruptedspit -ספר זה מתורגם- תהנוו💜
