פרסי ג'קסון והשנה החמישית בהוגוורטס

בוגארט - 8

יום למחרת

נ.מ פרסי:

"אנבת? לאן אנחנו הולכים?" שאלתי אותה
"מוח אצה! לא הקשבת?!"
"לא, לא ממש"
"מוח אצה!"
"חכמולוגית"
"אתה חסר תקנה, בכל מקרה, אנחנו הולכים עכשיו להתגוננות מכוחות האופל בשיתוף עם רייבנקלו"
"נשמע... שימושי"
"כן, בכל מקרה, קדימה, שלא נאחר"
הגענו לשיעור וראיתי את דמבלדור
"שלום תלמידים, אנה התיישבו במקומותיכם"
התיישבנו והארי הרים יד
"כן, הארי"
"אה, איפה פרופסור אמברידג'?" הוא אמר בהיסוס
"פרופסור אמברידג' במרפאה, בצורת קרפדה ורודה" דמבלדור אמר ושלח אלי מבט.
שנינו ידענו ששנינו יודעים שהוא יודע שזה אני אבל אין לו שום הוכחות
מה? זה לא אשמתי שהיא לא שמה לב מה היא שותה!
"היום אני יחליף אותה, היום נלמד על הבוגארט, מי יודע להגיד לי מה הוא הבוגארט?"
לא ממש הקשבתי להסבר שלהם, אני מודה אבל ראיתי את אנבת מחווירה
"חכמולוגית? מה קרה?"
"פרסי, ה... דבר הזה, מראה את הפחד הכי גדול שלך" היא אמרה ואני החוורתי, הפחד הכי גדול שלי...

נ.מ הארי:

ראיתי את אנבת ופרסי מחווירים, אני מבין אותם, זה לא קל להתמודד מול הפחד הכי גדול שלך...
דמבלדור הקריא שמות ורוב הפחדים חזרו על עצמם מהשנה השלישית
מקונגל שאומרת להרמיוני שהיא נחשלה
לי סוהרסן
בתור של רון הופיע עכביש ענקי ושמעתי צרחה מאחוריי, הצרחה של אנבת
היא לא נראתה אחת שמפחדת ממשהו, בטח שלא מעכבישים...
רון אמר "רידיקולוס" והעכביש השתנה
עברו עד כמה תלמידים ואז דמבלדור אמר
"אנבת צ'ייס"
אנבת ניגשה בצעדים מדודדים לעבר הבוגארט
היא נעמדה מולו ופישקה קצת את רגליה
הבוגארט הפך לצורה של נער בלונדיני עם צלקת על פניו
"אנחנו משפחה" הוא אמר "אני לעולם לא אפגע במשפחה"
שמעתי את אנבת ממלמלת "לוק..."
ואז התמונה השתנתה למין אישה-עכבישה מוזרה ושמעתי מאחוריי צווחה שכנראה הגיעה מרון
האישה אמרה "אנבת צ'ייס, אני עוד אהרוג אותך!"
ואז התמונה התחלפה לפרסי, שוכב על הרצפה ומדמם
אנבת רעדה "לא, זה... זה לא יכול להיות" היא אמרה, ואז הזדקפה "רגע! זה באמת לא יכול להיות! רידוקולוס!" היא צעקה ופרסי המדמם נעלם, וערפל שחור נכנס חזרה לארון

מעולם לא שמעתי על מישהו שהצליח לחשוב בהיגיון מול בוגארט...
אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה כי דמבלדור הקריא
"פרסאוס ג'קסון"
אנבת נישקה את פרסי לעידוד ולחשה לו משהו, פרסי הנהן הלך בצעדים מהוססים לעבר הבוגארט, מחזיק עט כחול בידו
דלת הארון נפתחה וערפל שחור הסתובב סביב פרסי ואז קרה הדבר הכי מוזר עד עכשיו
הערפל השחור השתנה לאותו הנער ממקודם
"אתה" הוא אמר לפרסי בשנאה "אני מת באשמתך ואתה יודע את זה, אני הייתי צריך להיות הגיבור כי אתה לא יכולת" הוא אמר ואז העיניים שלו הפכו לזהובות
"אתה נכשלת, פרסאוס ג'קסון, אולי ניצחת אותי אבל אני יחזור, והפעם לא יהיה אף אחד שיעצור אותי, כל המוות הזה, אתה יודע שזה באשמתך" הוא אמר וצחק צחוק מרושע פרסי מילמל
"אתה צודק... אתה צודק..." הוא אמר ונפל על בירכיו העט שלו התגלגל על הרצפה, ראיתי את אנבת שעומדת שם בהלם ודמבלדור נראה מודאג, בלי שום לחש, הבוגארט השתנה לנערה עם עטרת כסופה כמו של אריאנו ותאליה וכובע ירוק
"אתה אשם במותי, אתה הבטחת לי, אתה הבטחת לניקו! בגללך הוא נשאר לבד!" היא אמרה ואז השתנתה שוב לעוד נערה עם עטרת כסופה, בצד גופה היה פצע ירוק מכוער
"אתה יודע שזה היה באשמתך, זה היה אמור להיות אתה" היא אמרה והבוגארט המשיך להשתנות, הפעם לנער עם רטייה
"הייתי צריך לחסל אותך עוד אז, ג'קסון" הוא אמר והשתנה שוב לנער אחר
"זה אשמתך" הוא אמר "פרסאוס ג'קסון הגדול, הבן של שלושת הגדולים, הגיבור" הוא אמר בלעג "אתה לא גיבור, אתה אפס"
ואז השתנה שוב לנערה, הפנים שלה היו מלאות כוויות
"זה אשמתך, בגללך צ'ארלי מת, בגללך אני מתה"
פרסי היה חיוור כמו שלד ומילמל
"אתם צודקים, אתם כולכם צודקים, זו אשמתי"
הבוגארט השתנה שוב והפעם הוא השתנה לאנבת, מתה, על הרצפה, לאישה עם עיניים טובות מתה, לגבר עם שיער אפור מת, ועוד נערות ונערים
"לא ז-זה לא יכול להיות" פרסי גימגם
הבוגארט השתנה לאבא של פרסי
"אתה אכזבת אותי, אתה אכזבת את כולם, אתה טעות, בן" אמר האיש
אישה שנראתה עשויה מאדמה הופיעה מול פרסי
"פיון קטן שלי... היית צריך להישאר בחיבוקי אתה חלש, אתה לא גיבור, אתה אפס, אתה אף אחד, אולי הצלחתם לנצח אותי הפעם אבל אני יתעורר שוב והפעם, שום דבר לא יצליח לעצור אותי"
הבוגארט השתנה לגבעה עם שנים עשר ביתנים וכל מיני דברים, המקום עלה באש, פצועים שכבו בכל מקום
"לא... זה לא יכול להיות..." פרסי מלמל, הדמעות זורמות מפניו כמו מפל
הבוגארט השתנה שוב לנערה יפה עם שיער שחור ושמלה לבנה, היא הייתה על אי שפרסי התרחק ממנו ברפסודה
"אני שונאת אותך, פרסאוס ג'קסון! שברת את ליבי! אמורים לשלוח לאי שלי גיבורים ואתה לא גיבור! אתה חלש! אתה פחדן! אתה לא ראוי לאהבה!"
ואז הבוגארט הסתובב סביב פרסי ושינה את הכיתה
הרצפה השתנתה לזכוכיות שבורות, האוויר היה חומצתי, איפה שהייתה פעם הדלת זרם נהר של אש, הרגשתי כאילו אני נושם זכוכיות שבורות, הרגשתי מפוחד כלכך, זה היה יותר גרוע מסוהרסן
נראה שדמבלדור מזהה את המקום ומחוויר
אנבת יצאה מההלם ורצה לחבק את פרסי, אבל פרסי לא הזיז את מבטו מהבוגארט
פתאום הופיעו שני אנשים, או יותר נכון, ענקים, לאחד מהם היה חתול על הכתף
"השארת אותנו שם למות, יצאנו מהבית שלנו רק כדי לעזור לך, אתה ניצלת אותנו, פרסאוס ג'קסון" הם אמרו ונעלמו
ושוב פעם, ראיתי את פרסי, הוא הרים את ידיו ועשה משהו לאישה שעמדה מולו, והאישה נפלה על הברכיים, ראיתי את המבט של אנבת מאחוריו, זה היה... תיעוב
ואז הכול השתנה שוב
פרסי עמד מול אנבת
"באמת חשבת שאהבתי אותך?" היא שאלה בצחוק מזלזל
"אף אחד לא יכול לאהוב מישהו עם כלכך הרבה דם על הידיים" היא אמרה וחייכה חיוך קטן
הבוגארט השתנה שוב, לעיר ניו יורק, הרוסה ומוצפת לגמרי, כנראה משיטפון, פרסי עמד מול... פרסי? הפרסי השני פתח את פיו
"תראה את זה, פרסי, תראה כמה נזק אתה יכול לגרום, אתה יכול לשלוט ביותר מרק ממלכתו של אביך, אתה יכול לשלוט בעולם, קדימה פרסי, כל מה שאתה צריך זה דחיפה קטנה לכיוון הנכון"
הוא אמר, אנבת חיזקה את חיבוקה ופרסי מלמל משהו, הוא חזר עליו כמה פעמים ואז פתאום קם, הוא התחיל לצחוק, לא הצחוק הרגיל שלו, צחוק מפחיד, יותר ממפחיד, צחוק מטורף, הוא נעמד וצעק
"אני חי!"
הצליל הזה שבר את הבוגארט והוא עף חזרה לארון שלו, אנבת קמה וגררה אחריה את פרסי והם יצאו מהכיתה