פרסי ג'קסון והשנה החמישית בהוגוורטס

מלכודת - 20

נ.מ הארי:

החלום/חיזיון של הארי

הרגשתי יד מטלטלת אותי
"הארי. הארי!" שמעתי את קולה של הרמיוני
קמתי בהתנשפות, ממצמץ במהירות כדי לסלק את השחור משדה הראייה שלי
"הוא התעורר!" פתאום ראיתי את רון ופרסי ניגשים אליי
"הארי! הכול בסדר?" שאל רון
"איפה... איפה סיריוס?" שאלתי בקול חנוק
"הוא לא פה הארי, אין פה אף חבר מסדר" אמר פרסי
"מה?"
הרמתי את ראשי, שעדיין כאב, וגיליתי שאיכשהו, אני בחדר השינה שלי במועדון גריפינדור
"מה אני עושה פה?" שאלתי
"דמבלדור החזיר אותנו לפה כשהתעלפת, הוא אמר שיש לחברי המסדר משהו חשוב לעשות ושאנחנו צריכים לחזור להוגוורטס"
"כמה זמן הייתי מעולף?"
"בערך שעתיים"
"אנחנו חייבים לזוז!" אמרתי וקמתי מהמיטה
ברגע שרגליי פגעו ברצפה ראשי פעם בכאב וברכיי התקפלו מתחתי
פרסי מיהר לתמוך בי
"הארי! תירגע!" הוא אמר
"תקשיבו! אני יודע שזה לא אמין במיוחד, אבל היה לי חלום על סיריוס! וולדמורט מענה אותו ברגע זה!"
"איפה?" שאל פרסי, שמשום מה, האמין לי מייד
"במחלקת המסתורין במשרד הקסמים"
"רון, תישאר פה עם הארי, אני הולך לקרוא לבנות"
"רגע-" אבל הוא יצא לפני שסיימתי את המשפט

נ.מ פרסי:

רצתי במדרגות, נזכר בדרך שבעיקרון, אני לא ממש יכול לעלות במדרגות

התעלמתי מזה

רצתי בגרם המדרגות של הבנות כשהמדרגות רעדו ופתאום הפכו למשטח חלק, שהחליק אותי חזרה לתחתית בבום

החדשות הרעות: זה כאב
החדשות הטובות: אנבת שמעה את הנפילה שלי ויצאה מהחדר

"מוח אצה? מה אתה עושה?"
"אין זמן, תעירי את הרמיוני ותבואי"
היא הסתובבה ללכת ופתאום הבנתי שאם הארי צודק, כנראה נצטרך כל עזרה אפשרית
"חכי, במחשבה שנייה, תביאי גם את ג'יני"
היא הנהנה ורצה משם, רצתי חזרה אל הארי ורון, שכנראה הגיעו לאותה מסקנה כמוני כי גם נוויל, ג'ורג' ופרד היו שם
(ה.כ ברצינות שאין לי שמץ של מושג איך מתחלקים המגורים בהוגוורטס [חוץ מהחלוקה לבנים ובנות] אז מבחינתי זה אפשרי שיש להם גישה לחדרים של שנים אחרות)
"או, יופי, הבאתם את ג'יני והרמיוני, קדימה, אין לנו הרבה זמן!"
יצאנו בריצה מחדר המועדון של גריפינדור כשפתאום אנבת עצרה, וכמובן, אני אחריה
"רגע!" היא אמרה "למה אנחנו לא קוראים גם למורים?" היא שאלה
(ה.כ אני באמת חושבת, למה הם לא קראו למורים [בספר האמיתי]???)
חשבנו על זה שנייה ואז מיהרנו למשרד של דמבלדור
אנבת אמרה בלטינית "היפתחו"
כלום לא קרה
ניגשתי גם אני לדלת ואמרתי בלטינית "היפתחו"
שוב, כלום לא קרה
הארי הקפיץ את רגלו בעצבנות "אין לנו זמן לזה!" הוא אמר "אנחנו חייבים ללכת כבר, כל רגע שאנחנו פה זה עוד רגע שוולדמורט מענה את סיריוס!"
הנהנתי בהבנה ויצאנו החוצה, כשהגענו למדשאות אמרתי "אל תיבהלו" ואז שרקתי, וגברת אולירי הופיעה כעבור כמה שניות, היא נבחה בהתרגשות אבל מיהרתי להשתיק אותה והיא הבינה והתכופפה כדי שנוכל לעלות עליה
"קדימה" אמרתי לכולם ועם קצת עזרה ממני ומאנבת, כל הקוסמים היו על גבה של גברת אולירי
התכופפתי אל האוזן הענקית שלה ולחשתי "לפתח משרד הקסמים" אמרתי ונשאבנו לצללים
כשהופענו מחדש מיהרתי לרדת מגבה של גברת אולירי ושוב, בעזרתי ובעזרת אנבת כולם ירדו וגברת אולירי נעלמה
נכנסנו בריצה למשרד הקסמים, וירדנו במעלית (שהייתה איטית בצורה מעצבנת) עד לקומת מחלקת המיסתורין