הלכנו לעוד שיעור משעמם של התגוננות מפני כוחות האופל
הארי ופרסי שוב רבו עם אמברידג', שלא הסכימה לקבל את העובדה שוולדמורט חזר
אני מתכוון, אני משקשק מפחד מוולדמורט אבל ברור לגמרי שהוא חזר! הוא רצח את סדריק דיגורי, מה לא ברור?
אמברידג' העיפה את הארי ופרסי מהכיתה (תוך כדי שהיא מורידה לגריפינדור 15 נקודות על 'הפצת שקרים למטרות פרסום והפחדה')
שניהם נראו זועמים מבדרך כלל, בעיקר הארי, שממש רעד מכעס כשאמברידג' אמרה ש"אתם סתם מפחידים ילדים אחרים בשביל התהילה שלכם, ומפיצים שמועות על נער שעבר תאונה קטנה ובחוסר מזל מת"
נ.מ הארי:
"פרופסור אמברידג' מוציאה אותי מדעתי!" צעקתי בזעם ברגע שיצאנו מהכיתה
"הארי..." פרסי התחיל
"היא מפחדת מוולדמורט אז היא מתכחשת אליו?! זה לא הגיוני!"
"הארי, אני מבין אותך אבל-" הוא ניסה שוב
"לא פרסי! אתה לא מבין אותי!
אתה לא מבין איך זה להגיע למקום שבו כולם יודעים מי אתה ורק אתה לא!
אתה לא מבין איך זה לחיות בתהיות של 'ואם המשפחה שלי הייתה בחיים?'
אתה לא מבין איך זה שכל פעם צץ משהו חדש ורק בגלל שאתה 'הנבחר' אתה צריך לטפל בו!
אתה לא מבין את ההרגשה הזאת שכל מה שבא לך זה להתכדרר לכדור קטן ולבכות אבל אנשים מצפים ממך לעמוד על הרגליים ולמשיך להילחם!
אתה לא מבין איך זה כשמישהו כשהכרת בוגד בך, תוקע לך סכין בגב!
אתה לא מבין איך זה לראות חבר נופל ומת על ידי האויב הכי גדול שלך, האויב הכי גדול של המשפחה שלך, האויב הכי גדול של כל עולם שלך, שפשוט עומד שם וצוחק, במטרה להרוג גם אותך!
אתה לא מבין איך זה שכולם מצפים ממך פשוט לשכוח מאותו חבר! פשוט להמשיך הלאה!
אתה לא מבין איך זה לחיות ברגשות אשם על מותו, כי אולי היית יכול להציל אותו!
אתה לא מבין איך זה כשאף אחד לא מאמין לך! כשאנשים קוראים לך שקרן לגבי משהו שאתה פשוט יודע שהוא אמיתי!
אתה לא מבין את ההרגשה הזאת, הנפילה הזאת, כשאתה מבין שכל מי ששמר עליך עד עכשיו מת למענך, ואתה צריך להילחם בשביל עצמך, אחרת כל העולם יפול!
אתה לא מבין איך זה שעד שיש שקט, עד שאתה חושב שאתה יכול לנוח, מישהו בא והורס לך את זה!" צעקתי, מוציא את העצבים של כל הימים האחרונים, של כל הקיץ הזה, של כל החיים הלא הוגנים האלה, על פרסי
"הארי, אני כן מבין אותך, אתה יודע למה? כי גם אני 'נבחר'
עד גיל 11 הייתי ילד בעייתי, נזרקתי ממקומות באופן קבוע ולא הכרתי את האבא האמיתי שלי" הוא אמר ובעיניו לא היה המבט הרגיל של אנשים כשאני מספר להם את הסיפור שלי - הרחמים שאני שונא כלכך, לא, בעיניים שלו היה מבט נחוש כמו פלדה והזדהות
זה היה הרבה יותר טוב לקבל מבט כזה.
הוא המשיך
"האבא החורג שלי, שההתנהגות שלו אלי ואל אמא שלי הייתה על סף התעללות, שנא אותי לגמרי אז הגעתי למין... מחנה קיץ מיוחד, בהתחלה הייתי כמו כל אחד אחר עד שאבא שלי -שהייתי בטוח שטבע בים- הכיר בי... כמו, הכריז עלי כיורשו, ומאז כולם הכירו אותי, חלק כיבדו אותי, חלק פחדו ממני, והכול רק כי הייתי ילד של שלישית אחים מאוד חזקה, כמובן שלי לא היה שום מושג מה זה אומר
הייתה גנבה, מישהו גנב לדוד שלי כלי נשק מאוד עוצמתי, הדוד שלי מייד חשד בי, אני כמובן, לא גנבתי את הנשק, אבל זה לא מנע ממני לצאת למסע מסוכן ביחד עם שני חברים, כדי להשיב אותו, החזרתי את הנשק ומנעתי מלחמה בתוך המשפחה אבל אני רק התחלתי להבין מה לעזאזל קורה במשפחה ההזויה הזאת."
הוא נשען על הקיר, משלב את ידיו, בוהה באוויר במבט מריר
"זו הייתה הפעם ראשונה שפגשתי את אבא שלי, ודבר ראשון שנפגשנו, אתה יודע מה הוא אמר לי? שאני טעות, שלא הייתי צריך להיוולד.
כמה זמן אחר כך אויב גדול מאוד של המשפחה שלי, ושל כל שאר העולם שלי התעורר ושכנע חלק מהמשפחה שלי לעבור לצידו, הדודים שלי כל כך פחדו מאותו אויב שהם פשוט התכחשו אליו וקראו לי שקרן ומחרחר מלחמה
הייתה נבואה, שילד של אחד משלישית אחים -שאבא שלי ביניהם- יכתיב את גורל המשפחה, וכל שאר העולם, לטוב או לרע
שלושת האחים נשבעו לא להביא יותר ילדים
כמו שמתברר אבא שלי שבר את השבועה...
באותו הזמן גיליתי שחבר טוב שלי בגד בי והצטרף לצד של האויב
כולם חשבו שאני הילד מהנבואה, שאני נקודת המפתח, לטוב או לרע...
טוב, הם טעו, הנבואה דיברה על שני אנשים, עלי, ועל אותו חבר שבגד בי, אולי אני קיבלתי את ההחלטה אבל הוא היה זה שעשה את הפעולה.
YOU ARE READING
פרסי ג'קסון והשנה החמישית בהוגוורטס
Fanfictionהקרוסאובר שלי הוא בשנה החמישית הספר גמור לא! זה לא מה שאתם חושבים! לא, פרסי הוא לא הנכד של וולדמורט! לא, הארי לא מתנהג כמו אידיוט מתנשא! לא, פרסי לא עובר לצד וולדמורט! לא, סיריוס לא מת! לא, רון לא מרושע! לא, ג'ייסון לא מת! לא, ג'ספר לא נפרדו! מוזמנ...
