פרסי ג'קסון והשנה החמישית בהוגוורטס

שבויים - 10

נ.מ דמבלדור:

ראיתי את פרסי מוציא את בקבוק הנקטר שלו ושותה טיפה
"מר ג'קסון, מר פוטר, מר וויזלי ומיס גריינג'ר, בואו איתי" אמרתי
פרסי החזיר את בקבוק הנקטר, הוציא את הפקק של אנקולוסמוס ובתנועה מהירה וכמעט-בלתי-מורגשת הפך את חרבו לעט, שאותו הכניס לכיס
הארי, רון והרמיוני לקחו את השרביטים שלהם והלכו אחריי
פתאום נשמעה צעקה
"פרסי!"
אנבת צ'ייס
"מוח אצה! אתה בסדר?" היא שאלה ברכות
"כן" הוא אמר לה
"אז מה נראה לך שאתה עושה?!" היא צעקה עליו והכניסה לו אגרוף צידי שנראה כואב
נראה שמינרווה וסוורוס רוצים להתערב אבל עצרתי אותם בידי
פרסי רק חייך - כמובן
"אני בסדר, חכמולוגית" הוא אמר והם התנשקו
"אהם אהם" אמר סוורוס
הם התנתקו
"וינגארדיום לביאוסה" אמרתי ואוכלי המוות ריחפו אחריי בזמן שפניתי למשרדי
פרסי ואנבת הלכו אחריי, כמוהם גם הארי רון והרמיוני
הגענו לפתח המשרד
"קרמבו" אמרתי והדלתות נפתחו
"סנייפ, מקגונגל, תחזרו לכיתות" אמרתי בקול שלא משאיר מקום לוויכוח
הם הנהנו והלכו משם
התיישבנו ולפני שהספקתי לפתוח את הפה פרסי אמר
"איפה לעזאזל הייתם?!" הוא דרש לדעת
"בית הספר הזה לא אמור להיות מוגן?" אמרה אנבת
"הוא בהחלט אמור להיות, עוד צריך לברר איך נכנסו אוכלי המוות, אבל נשתמש בכל האמצעים שלנו כדי למצוא קצה חוט ונתחיל לחקור" אמרתי
"אז בעצם אין לכם שום מושג"
"נכון, אבל בעיקרון מה שחשוב כרגע זה מה לעשות עם אוכלי המוות שמעולפים" החוותי בידי לערמת האנשים הלבושים שחור
האמת שציפיתי שאלו שפרסי עילף יתעוררו כבר אבל הם נשארו מעולפים
תהיתי אם אני צריך לדאוג
פרסי נראה כאילו הוא רוצה להתווכח אבל אנבת לחשה לו משהו ביוונית עתיקה והוא הנהן ושתק
"אנחנו יכולים לדרוש כופר מוולדמורט?" שאלה הרמיוני
באתי לענות אבל פרסי קטע אותי
"את באמת חושבת שמישהו כמו וולדמורט יסכים לכופר?" הוא אמר
"למה לא?" שאל רון
"עיניין של כבוד" אמר פרסי ומשך בכתיפיו "אם וולדמורט יסכים לכופר הוא בעצם יכנע לתנאים שלכם, מה שאומר שהוא יכנע לכם, משהו שוולדמורט לעולם לא יסכים לעשות"
הנהנתי
"אז מה עושים איתם? אנחנו לא יכולים פשוט לשחרר אותם" אמרה הרמיוני
"אין לכם פה כלא או משהו?" שאל פרסי
"כן, אני מניח שהאפשרות הטובה ביותר תהייה לשלוח אותם לאזקאבן" אמרתי
"אתה רציני?!" אמרה אנבת שבינתיים לא דיברה "אתם לגמרי הולכים להתעלם מההזמנות המטורפת שקיבלתם?!" היא שאלה, או יותר נכון דרשה לדעת
"חכמולוגית? יש לך רעיון?" פרסי שאל
"אתם רציניים?! זה לגמרי מול העיניים שלכם!"
"מה בדיוק את מנסה להגיד?" שאל הארי
"תסחטו מהם מידע" היא אמרה וגילגלה עיניים כאילו זו מובן מאליו
חייכתי, איך אני לא חשבתי על זה?
"טו-אוב" אמר רון
"חכם" אמרה הרמיוני
אנבת גילגלה את עינייה  שוב
"טוב, זה היה די ברור" היא אמרה
"רק לך, חכמולוגית" אמר פרסי והתקרב לנשק אותה
היא הזיזה את ראשו ופנתה אליי, מתעלמת מפרצופו המבואס של פרסי
"בכל מקרה, אולי כדאי לקשור אותם איפשהו עד שהם יתעוררו, אני לא יודעת כמה זמן האלו שפרסי עילף ישארו ככה אבל הלחש שלי מתחיל להתפוגג" אמרתי
"מוח אצה? כמה חזקה הייתה המכה?" שאלה אנבת ונקשה באצבעותיה מול הפנים של פרסי, שאיבד ריכוז
"אה, כן! לא! מה?"
"כמה חזק עילפת אותם?"
"אה... האמת שלא ממש שמתי לב, נפגעה לי יד שמאל כשקפצתי מהמדרגות אז פגעתי בהם מהר וחזק לפני שמצבה יחמיר"
"אתה מה?!" היא שאלה אותו
"אה, כן, קפצתי מהמדרגות, אבל אל תדאגי, הם היו רק בגובה שני מטר"
אנבת נרגעה
"רק?" שאלו הארי והרמיוני ביחד
פרסי משך בכתיפייו
"בכל מקרה, קדימה" אמרתי
"אבל עדיין היה משהו מוזר..." אמר פרסי
"מוח אצה?" שאלה אנבת
"אני לא יודע... הרגשתי כאילו... כאילו הם לא נלחמו בי באמת... כאילו, הם כן היו מופתעים אבל הם יכלו לירות לעברי לחשים והם לא עשו את זה..."
"אולי הם פשוט היו בהלם, היכולות קרב שלך מ... אתה יודע איפה" אמרתי והרמתי את שרביטי
"וינגארדיום לביאוסה" אמרתי שוב ואוכלי המוות ריחפו
התחלתי ללכת והשאר הלכו אחריי, קודם הקוסמים, אחר כך החצויים
"אמ... פרופסור דמבלדור? לאן אנחנו הולכים?" שאל הארי
"לחדר הנחיצות" אמרתי
"מה זה חדר הנחיצות?" שאלה אנבת
"זה חדר שמופיע כל פעם לפי מה שמי שמשתמש בו צריך ומתאבזר באביזרים המתאימים" הסברתי