𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚘𝚢 𝙵𝚛𝚘𝚖 𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚎𝚊𝚌𝚑// Teakook✔︎

שוקולד! ראמן! מקל!

הדייט של גאנגקוק וטאהיונג הלך מדהים,
הם עשו מה שכל זוג נורמלי היה עושה בדייט די ספונטני, הם אכלו במסעדה צחקו על אנשים רנדומליים, הלכו לטיול בפארק ושיחקו תופסת,
כמובן לאחר שצחקו על אנשים רנדומליים.
השעה הייתה מאוחרת ולטאהיונג התחיל להיות קר, הוא הניח את ידיו על חזו,
מנסה לשמור על חום גופו.
גאנגקוק הניח את הגקט שלו על הכתפיים של טאהיונג,
"איזה קיטש" אמר טאהיונג באדישות "אהבתי" אמר וקרץ. היה לו חשק חזק לאכול עוד אוכל.
אני נער מתבגר זקן שצריך אוכל אמר לעצמו בראש.
זה היה נשמע יותר טוב עד שאמר את זה בקול,
גאנגקוק הסתכל עליו במבט מבולבל והלך מהר יותר מסיט את ראשו,
הוא לא מכיר אותו..
אני? מכיר את המוזר הזה? בחיי, לא.
טאהיונג הלך מהר והסתכל על גאנגקוק במבט זועם
"אתה! תביא לי אוכל!" אמר טאהיונג והצביע על גאנגקוק בכעס, ואז חייך.
"אם אתה תתן לי אוכל..אוכל מיוחד.." אמר וליטף את חזו של גאנגקוק.
גאנגקוק הסתכל עליו במבט מנצח, "מה אתה רוצה לאכול"
"אותך....לא"
"היית מת, מי לא היה רוצה לאכול אותי?"
"אני חושב שכדאי שנעצור פה, תביא לי אוכל מהסופרמארקט הזה!" אמר טאהיונג ורץ אל הסופרמארקט שהיה באמצע הרחוב, בעוד האחר כמעט נופל תוך כדי ריצה, כמה היו שם וצחקו עליו, גאנגקוק רץ אחרי טאהיונג וראה אותם צוחקים ועשה להם אצבע שלישית תוך כדי ריצה, ג'נטלמן. 
"גאנגקוק תסתכל יש פה שוקולד!" אמר טאהיונג ועיניו זרחו,
"אני די בטוח שיש דברים משביעים יותר משוקולד"
"אני רוצה שוקולד!"
"אתה שוב במחזור?"
"כבר אמרתי לך שלא" אמר טאהיונג וגילגל עיניים,
לוקח חבילת ממתקי שוקולד מתוקים שהיו גורמים לו לבטח לסכרת, ולמוות מהיר. טאהיונג חייך והסתכל על גאנגקוק בשמחה, "תקנה לי!" אמר טאהיונג וחייך,
"אתה בטוח שאתה לא רוצה ראמן?" שאל גאנגקוק
"מאיפה אני אשיג מים חמים חכמולוג?" שאל טאהיונג והעמיס שוקולדים בידו,
"יש פה קומקום של מים רותחים" אמר גאנגקוק והצביע על קומקום שחור שהיה מאחוריו, על הדלפק.
"אם אתה אומר.." טאהיונג לקח ארבעה קופסאות של ראמן, והלך לקופה,
גאנגקוק שילם, בעבור טאהיונג וביקש להשתמש במים החמים,
המוכרת החביבה הנהנה ומילאה את הקופסאות ראמן במים חמים וטאהיונג קרן מאושר,
"תודה!" אמר וחיבק את גאנגקוק חיבוק מוחץ, כמעט שופך עליו את המים הרותחים,
"תזהר!" אמר גאנגקוק. השניים יצאו וישבו על ספסל,
"גאנגקוק תגיד..איך זה שאין לך רישיון?"
"אני מחר הולך להבחן שוב"
"שוב?"
"כן, לטענתו של המורה לנהיגה אני נוסע מהר מדי ואני פזיז ואני דורס כל דבר שזז" אמר גאנגקוק ביובש, וטאהיונג צחק חזק כל כך שהחל להיחנק
"כרגע אני צריך לנסוע עם תחבורה ציבורית, או טרמפים, או שיונגי מסיע אותי" "טרמפים? אדון גון גאנגקוק.. מה נראה לך שאתה לוקח טרמפים"
"אמ..."
"שום אמ! אתה לא לוקח שום טרמפים יותר"
"אוי שתוק"
"שתוק אתה"
"בוגר טאהיונג. בוגר"
השניים נכנסו אל הרכב של טאהיונג ונסעו בחזרה לדירה של טאהיונג.
"אתה רוצה שאני אבוא איתך למבחן שלך?"
"אני אשמח אם תבוא"
"הילד שלי מתבגר.." טאהיונג משך באפו וניגב דמעה דמיונית, "אני לא הילד שלך"
"כן אתה כן, אני החלטתי"
"טאהיונג, שתוק"
"מה הבעיה שאתה תהיה הילד שלי!" אמר טאהיונג בעצבים
"טאהיונג סתום תפה, אני לא הילד שלך"
"אתה חתיכת ילד מרדן, חכה חכה"
"אני לא אחכה, אבל אתה יודע מה אני כן יעשה?"
"מה אתה תעשה?" שאל טאהיונג וגילגל עיניים
"אני אלך לישון"
"הוו אתה צריך אנרגיות למבחן שלך, כמה בוגר מצידך!" אמר טאהיונג
"טאהיונג תזהר , הכפכפים של הוסוק ממש לידי" אמר גאנגקוק
"אתה שוב פזיז! כמו בכביש!"
"אני אחנוק אותך" סינן גאנגקוק מבין שיניו והלך לחדרו של טאהיונג, מוריד את מכנסיו ואת החולצה שלו, נשאר רק עם הבוקסרים שלו, מתכסה בשמיכה וניסה להרדם.
"אווו גאנגקוק, איזה מופע" צחק טאהיונג וגאנגקוק חייך, מוריד ממנו את השמיכה, מסמן לטאהיונג לבוא לצידו.
"אני אחליף לפיגמה ואז" אמר טאהיונג והחליף בגדים מול פניו של גאנגקוק,
שם חולצה קצרה ומכנסיים רופפים ארוכים.
"לילה טוב ילדון"
"לילה טוב לך"
השניים נרדמו שטאהיונג עם גבו אל גאנגקוק והאחר מחבק אותו מאחור,
טאהיונג הרגיש כל כך שמח בגלל זה וחייך לעצמו. אך עדיין לא נרדם לגמרי...