ספר התכתוביות,
גימין וטאהיונג תמיד הולכים בים לריצות, למעלה משנה
שנה שבהם טאהיונג הבין שהתאהב במישהו..
אך האם זה מה שציפה לו?
מקווה שתהנו מהספר~♡
הומור זה שם המשחק בייבי
התוכנית הסיכופטית של ג'ימין סוף סוף יוצאת לפועל. אחרי שישן בשנצ שלו הוא וידא שהאחרים ישנים, השעה היא 3:00 בלילה, ג'ימין יונגי והוסוק בדרכם לעשות טרור. אחרי שהתלבשו בבגדי הסוואה יונגי הלך אל המחשב ולקח לו כמעט חצי שעה לנטרל את מצלמות האבטחה. הם מתחילים. ג'ימין חייך ברשעות. ג'ימין יורד עם הוסוק אל החדר זבל בבניין אחרי שיונגי מודא שניטרל לחלוטין את המצלמות אבטחה. הוסוק וג'ימין חיפשו את חדר הבקרה שהיה אמור להיות ליד חדר הזבל לבסוף השניים מצאו, הם פרצו לתוכו השעה הייתה 3:39, ג'ימין לבוש בורוד והוסוק באדום. הסוואה~ יש באוויר! כמו התגשמות חלום- אחי זה לא המילים. ג'ימין התקשר אל יונגי ושם את השיחה על רמקול כדי שהוסוק ישמע גם. "כאן ג'ימין! מחכה להוראות!" סינן ג'ימין כאילו הוא מגניב, "אתה לא חייל FBI טמבל" ענה יונגי ביובש, מנפץ לו את האשליות. "אמאשך" "אני לא מדרדר לזה" יונגי נאנח "אני יודע שאתה מכור אלי" אמר ג'ימין ואפילו הוסוק ששמע את השיחה עשה פרצוף לא מבין, "אחי, מה, סתום תפה" "אמרת מדרדר אז נזכרתי בסמים! ואז אמרתי שאתה מכור אלי- תבין בדיחות!" "אני מבין בדיחות מצחיקות" אמר יונגי "אווו מצטער לאמר אבל הוא די שבר אותך אחינו" אמר הוסוק והרים ידיים. "מה לעשות" אמר הוסוק ועמד מול המון כפתורים, "אתה רואה מן קופסת זכוכית מעל המון כפתורים בצבע כחול? הכפתורים הכחולים הם של המעליות תנפץ אותם ברגע שאגיד לך" אמר יונגי וניתק. "אנחנו נשארים לישון פה?" שאל ג'ימין "לצערי" "קמפינג!" "קמפינג!" צעק הוסוק חזרה "בוא נשיר שירי קמפינג!" אמר ג'ימין והוסוק ישר הגיב, "לדוד שאול הייתה חווה" שר הוסוק וג'ימין הכה אותו "לא חתיכת טמבל זה לא המילים! מי זה שאול!" "המוח שך שאול" "אחותך שאול!" צעק "בוא נלך לישון" אמר ג'ימין והתיישב באחד הכיסאות "לילה טוב ג'ימין" "לילה טוב שאול".
השעה 8:36 בבוקר. יונגי מתעורר ורואה את טאהיונג וג'אנגקוק ישנים "היי צמד אידיוטים, קומו ותקנו לנו אוכל כי אין, קדימה לסופר" "אני שונא אותך" אמרו טאהיונג וג'אנגקוק יחדיו, התארגנות הבוקר עברה די מהר והשניים מתלבשים. יונגי נכנס לקבוצה עם ג'ימין הוסוק ושולח הודעות אל השניים. אך הטמבלים לא עונים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"
בוקר טוב שאול" מילמל ג'ימין בעייפות אל הוסוק ושמע את הטלפון שלו מצלצל. הלך לו הגב מהשינה בחדר הבקרה. "אה יוןיון" "אמרתי לג'אנגקוק וטאהיונג ללכת לקניות, הם הולכים לסופר, תנטרלו את המעלית, עכשיו" "טוב יוןיון" "תפסיק לקרוא לי יוןיון" "בסדר יוןיון" ג'ימין כיסח את הצורה של הכפתורים הכחולים, חשב שזה עבד, הוא כיסח לעצמו את היד. "אאוצ'יי!!" צעק והעיר את שאול- כלומר את הוסוק. הוסוק התעורר בבהלה , "שאול! הוסוק! תהרוס את זה כבר הדבילים במעלית!"
חושך. המעלית נעצרה, טאהיונג וג'אנגקוק לכודים בחשכה, אומנם עם טלפונים, אך לכודים. "ג'אנגקוק!!" צעק טאהיונג "אני לא רוצה למות במעלית!!" "אני עדיין לא הספקתי למלא את רשימת המשאלות שלי" "עדיין לא ליטפתי פינגווין!! ג'אנגקוק!!" טאהיונג צעק וצעק עד שלא יכל יותר לצעוק מרוב תשישות. "טאהיונג, סתום תפה, השעה 9 בבוקר. אני רוצה לישון" "שנישן במעלית?" שאל טאהיונג "כן, רומנטי" אמר ג'אנגקוק ונרדם יחד עם טאהיונג . במקרה כזה הייתם חושבים שהם גופות, אבל הדרך בא ישן ג'אנגקוק.. בקולניות כזו הדבר היה פשוט בילתי אפשרי.
שמישהו יסביר לי למה כתבתי את הפרק הזה? ברצינות- בזמן האחרון אני כותבת פרקים תוך כמה דקות ופשוט מעלה בלי לחשוב לול
