בעוד ג'אנגקוק נמצא על טאהיונג
טועם אותו, נוגע בו, מרגיש בנוכחות שלו,
מנסה לזכור בעל פה את המקומות שבהם האחר רגיש ומגיב יותר.
"ג'אנגקוק- אתה באמת רוצה לעשות סקס פה?" שאל טאהיונג וגנח כשג'אנגקוק הכניס את ראשו אל חולצתו ומצץ את הפיטמה שלו,
משחק איתה ומעביר בטאהיונג זרמים שלא מהעולם הזה.
"כל עוד זה איתך..לא אכפת לי איפה" אמר ג'אנגקוק וקרץ,
בעוד טאהיונג מגלגל את עיניו לקיטשיות של האחר ג'אנגקוק הכניס שלוש אצבעות לפיו של טאהיונג.
"היי מה אתה עושה" טאהיוג נשך את ג'אנגקוק והאחר כדי להחזיר לו על זה,
מחץ את הזין שלו. "תמצוץ" אמר ג'אנגקוק והפשיט בידו הפנויה את טאהיונג,
מוריד מהאחר את הטרנינג והחולצה שלבש.
משאיר את האחר בבוקסרים שלו.
ג'אנגקוק הורה לטאהיונג להיות עם גבו אליו, ג'אנגקוק ריפד את הרצפה בשביל טאהיונג עם בגדיו.
"תבליט" ג'אנגקוק אמר ותפס בשולי הבוקסרים של האחר.
מלטף את הפס שהשאיר הבוקסר של טאהיונג על גופו. מעביר בטאהיונג זרמים שוב.
האחר הרגיש שהוא מאבד את זה.
ג'אנגקוק ליטף את ישבנו של האחר עם ידו היבשה,
מנשק עם שפתיו את פלחי ישבנו של טאהיונג שזז ,
מסמיק. "ג-ג'אנגקוק" פלט טאהיונג
ובקולו היה מן התחננות,
ג'אנגקוק הכניס אצבע אחת אל חורו.
מנשק אותו כדי שהאחר לא יצרח או יגרום ליותר מדי רעש.
"ג'-ג'אנגקוקי-" גנח טאהיונג שוב כשהרגיש עוד שתי אצבעות נכנסות וקורעות אותו מבפנים. הכאב שחש לא דמה לא שום דבר שחשב שירגיש באותו היום, הוא רק התעורר לעזאזל. השעה 10 בבוקר בשם האלוהים.
"ג'אנגקוק תמלא אותי כבר" אמר טאהיינג בין הגניחות שלו
ג'אנגקוק מילא את הבקשה של טאהיונג, וגם אותו.
"פאק" מילמל כשלא נכנס עדיין כולו אל טאהיונג, "אתה הדוק כל כך-"
טאהיונג פער את עיניו כשנכנס כולו אל תוך חורו, דמעה חמה זלגה במורד פניו.
ג'אנגקוק נישק את טאהיונג שוב, מנסה לגרום לראשו להיות מפוקס בנשיקה ולא בכאב שהרגיש.
"תזוז" לחש טאהיונג.
בלי הרבה התמהמהויות ג'אנגקוק החל לזיין את טאהיונג באיטיות מייסרת,
טאהיונג רצה עוד, הוא חשק ביותר מג'אנגקוק.
"ג'אנגקוק!" גנח טאהיונג בצעקה כשהאחר זיין איתו ונישק את פטמותיו.
"ג'אנגקוק מהר יותר"
בעוד טאהיונג שקוע באופוריה מטורפת, ג'אנגקוק חודר אליו מהר יותר, ומהר יותר. מגביר מהירות כל שנייה ושנייה שחולפת. "אתה כל כך יפה כשאתה ככה" אמר ג'אנגקוק וגנח שוב.
"אני- אני יפה תמיד" אמר טאהיונג וחשב שאם יפתח את הפה שוב, צרור גניחות ייפלט ממנו.
ג'אנגקוק המשיך לזוז במהירות בתוך טאהיונג.
"אני- ג-אנג-קוק" האחר בקושי הצליח לדבר, מרגיש שאם ג'אנגקוק לא היה תופס אותו, הוא היה מתעלף ממנת יתר של עונג.
טאהיונג גמר.
בעוד ג'אנגקוק ממשיך להכנס ולצאת ממנו, חודר לתוכו ללא רחמים. טאהיונג היה כגופה למעשיו של האחר. לבסוף ג'אנגקוק גמר באנחה. הוא לא גמר בתוך האחר למרות שממש רצה.
טאהיונג עשה פרצוף. "אנחנו צריכים להשאיר אותך איכשהו נקי עד שנגיע לדירה, כי לסופר. אנחני לא נלך"
"אתה חושב שאני אלך?, זה מצחיק"
ג'אנגקוק גיחך ולקח את מקור המים היחיד של השניים, בקבוק חצי ליטר
שפך קצת מתכולתו על טאהיונג, מנקה אותו ואת עצמו,
ומנגב את המים עם חולצתו שלו.
השניים התלבשו שוב,
ג'אנגקוק ישב ברצפת המעלית כשהוא נשען על אחד הקירות עם רגליים צמודות וישרות,
טאהיונגב היה עליו, הוא התרווח בנינוחות על האחר ועם שתי ידיו חיבק אותו. ידיו של ג'אנגקוק התלפפו סביב גופו של טאהיונג ומשכו את האחר לנשיקה סוחפת.
"אני אוהב אותך" אמר ג'אנגקוק.
מסתכל אל תוך עיניו של טאהיונג שהביטו בו בחזרה, "אני אוהב אותך יותר מכל דבר שבעולם" אמר ג'אנגקוק ונישק אותו שוב. טאהיונג ניתק את הנשיקה והסתכל על ג'אנגקוק במבט לא ברור.
טאהיונג חיבק את האחר בחיבוק אפילו הדוק יותר מהקודם.
"אני אוהב אותך ג'אנגקוק" אמר ובעיניי דמעות. הוא אהב את האחר כל כך.
גם אם לא הראה את זה תמיד,
גם אם ירד עליו או צחק עליו- בליבו הוא תמיד יהיה האחד שלו.
ג'אנגקוק חייך חיוך גדול והציע שהשניים ילכו לישון, הרי אין להם כל כך מה לעשות חוץ מזה.
טאהיונג נירדם במהירות וג'אנגקוק רק חייך שהוא בחירת ליבו.בינתיים אצל המרושעים;
יונגי העייף קם לאכול משהו, לא אכפת לו מה, העיקר אוכל. השעה כרגע היא 14:19. השניים עדיין במעלית.
ג'ימין עדיין לא הודיע למישהו על המעליות המקולקלות.
הרי למה שלמידהו מדיירי הבניין יהיה אכפת?
או שהם מתקמטים למוות
או שהם עושים כושר בחדר מדרגות,
כמעט אף אחד לא משתמש במעלית.
חוץ מכמה דיירים בודדים. לא כולל הטמבלים.
"יונגי, אתה חושב שניגמר להם החמצן?"
"אתה חושב שנגמר לך המוח?"
"מה הקשר!"
"רק שאלתי"
"אי פעם רצית להיות סוס פוני?" שאל ג'ימין והתיישב בספה, נהנה מחייו של מובטל שחוזר לעבודה מחר.
"אני לא חושב שמישהו אי פעם רצה להיות סוס פוני"
"תתפלא יונגי, תתפלא"
"יונגי"
"לא"
"לא אמרתי עדיין כלום!" אמר ג'ימין כמתגונן, "אני יודע שזה יהיה דבילי"
"אמאשך דבילי"
"למה אתה איתי ולא עם הוסוק, לך תציק להוסוק" אמר יונגי שלא יכל יותר לשקוט. ג'ימין ישב לידו, וצמוד, כמה זמן הוא יוכל לא להגיב לזה?
"כי בא לי להיות איתך" אמר וחייך. "אין לי כוח להצקות שלך"
"אני לא מציק! אני פשוט יושב לידך" אמר ג'ימין ולמען האמת שנא את האדישות של יונגי כלפיו באותה עת.
"ג'ימין לך להוסוק כבר"
"למה אתה כל כך רוצה שאלך!" צעק ג'ימין וקם ממקומו, מפיל את הטלפון שלו. "למה אתה כל כך רוצה להשאר!" צעק יונגי חזרה ולא קם בכלל.
"כי אני פאקינג אוהב אותך ורוצה להיות איתך!" צעק ג'ימין בעצבים ויצא מהדירה.
הוא הלך לכיוון המעליות מתכוון לרדת בהם למטה.
אך נזכר שהוא עצמו הרס אותן.
התעצבן והלך אל חדר המדרגות, בזמן שהוא יורד במדרגות בעצבים הוא לא יכל לראות כלום.
דמעות, הסתירו את המתרחש לעיניו. הוא פיספס מדרגה והחליק.
"לעזאזל עם זה" אמר וקולו היה חלש.
יונגי רץ אחרי ג'ימין וראה אותו שרוע על המדרגות בבניין. בוכה.
"ג'ימיני.." לחש לעצמו "למה אני כל כך אידיוט" אמר יונגי לעצמו. מתקרב אל ג'ימין ועוזר לו לקום.
"אני.." יונגי התחיל לאמר "אתה באמת התכוונת למה שאמרת שם?" שאל יונגי והסתכל על ג'ימין שהמשיך לבכות חרישית. "אני אוהב אותך יונגי" אמר ג'ימין ונישק את האחר בלי לשאול.
"אתה- כלומר.."
"אתה לא אוהב אותי חזרה" ג'ימין יותר קבע מאשר אמר.
יונגי תפס את ידיו של ג'ימין והשעין אותו כנגד הקיר. מנשק אותו חזק, לא נותן לאחר ללכת, לא הפעם.
"זה עונה לך השאלה?"
"אז- אתה- אתה כן אוהב אותי?"
"כן ג'ימיני תמיד אהבתי" התוודה יונגי ונשאר עם פנים אדישות למרות שבתוכו חייך. "למה רצית כל כך שאלך ממך?" שאל ג'ימין וטון הדיבור שלו היה פגוע, זה נגע לליבו של יונגי, תמיד שג'ימין היה כאוב, פגוע או אפילו לא הרגיש טוב
בליבו, הרגיש צביטה.
"מה אתה מצפה ממני לעשות כשאתה יושב צמוד כל כך אלי" אמר יונגי וחייך חיוך צדדי.
"יונגס..אתה חושב שצריך לאמר משהו על המעליות?" שינה ג'ימין את נושא השיחה כשנכנסו הביתה.
"אני חושב שכן" אמר אבל כשהשניים נכנסו, ליבם נפל
ואיתם הרצון לחיות.
ג'ין עמד בכניסה, רגלו מטופפת על הרצפה וידיו מושלבות
נאמג'ון על הספה, מחזיק בראשו בחוסר אונים ושוק.
הוסוק ישב בסלון גם, כולו מפוחד.
"תסבירו לי עכשיו למה תקעתם את שני החוליגנים שלי בתוך פאקינג מעלית!" צעק ג'ין בעצבים.
זה הרגע שיונגי וג'ימין הבינו, שהם נדפקו.<This is the moment you realize, you've been fucked up>
הסמאט אנשים. הסמאט.
מקווה שהוא היה טוב🤧
#special2
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚘𝚢 𝙵𝚛𝚘𝚖 𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚎𝚊𝚌𝚑// Teakook✔︎
Humorספר התכתוביות, גימין וטאהיונג תמיד הולכים בים לריצות, למעלה משנה שנה שבהם טאהיונג הבין שהתאהב במישהו.. אך האם זה מה שציפה לו? מקווה שתהנו מהספר~♡ הומור זה שם המשחק בייבי