𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚘𝚢 𝙵𝚛𝚘𝚖 𝚃𝚑𝚎 𝙱𝚎𝚊𝚌𝚑// Teakook✔︎

צוות חילוץ!

ג'ין רתח מזעם, "אל תענו לי בכלל" אמר כולו אדום, ג'ימין רעד מפחד ויונגי גם שבחיים לא יודה בזה, רצה לברוח בצרחות.
"למה תקעתם אותם שם!" צעק ג'ין
"אל תענו לי!" צעק שוב
"אתה מבלבל אותי!" צעק ג'ימין וג'ין נעץ בו מבט
"כלומר היי יש פרפרים בשדות"
"מה הקשר" לחש אליו יונגי "אין לי מושג אני לחוץ" ענה ג'ימין בלחישה. "אל תתלחששו לי מול הפנים!" צעק ג'ין והורה לשניים לשבת בספה,
נאמג'ון, שרק חזר הביתה- לא חשב שהשניים יהיו כל כך אידיוטים.. מילא יונגי מטיף מוסר לג'ימין
אבל ג'ימין ויונגי?
"אני אסביר לך למה עשינו את זה" קם הוסוק "הכל היה רעיון של ג'ימין" המשיך וג'ימין הסתכל עליו במבט מאוכזב "ככה אתה מפיל הכל עלי? זה נגמר בנינו שאול"
"מי שאול לכל הרוחות" נאנח יונגי.
"לא חשוב כרגע" הוסוק אמר והסתכל על ג'ין שישב על נאמג'ון. "אני מחכה להסבר"
"טאהיונג וג'אנגקוק אף פעם לא הפכו את זה לרישמי.. אז ג'ימין חשב שאם הוא יגרום לשניים להיות ביחד בחלל סגור לכל כך הרבה זמן.. הם יתחילו לדבר על הדברים" אמר הוסוק ואז הלך למטבח, לשתות פטל. Mic drop.
"אני- ג'ימין חתיכת גאון מטומטם" אמר ג'ין וחייך. "אבל אני עדיין כועס עליך" אמר וג'ימין הנהן.
"קדימה יש לנו זוג יונים לחלץ" אמר ג'ין וחייך.
ג'ימין התרומם מהספה ויונגי אחריו, השניים ירדו במדרגות, ג'ין הוסוק ונאמג'ון אחריהם.
הם ירדו קומה קומה. דופקים על דלתות המעלית, מצפים לתשובה.
"יש פה מישהו?!" צרח ג'ימין ובעט בדלת ואז אחז ברגלו הכואבת. הם היו בקומה השישית.

"בשם האלים! ג'אנגקוק ניצלנו!" טאהיונג אמר כאשר דלתות המעלית נפתחו על ידי צוות חילוץ מדופלם. "תודה רבה אדוני" אמר ג'אנגקוק והרים את טאהיונג החוצה. "שמח לראות שאתם בסדר" אמר אחד הבחורים. "תודה" ענה טאהיונג וחייך. הוא לא עומד למות.
הוא ילטף פינגווין. טאהיונג ניסה לעמוד בעצמו אך הכאב פשוט חתך אותו מבפנים. "היית חייב להיות כזה פראי?" לחש, "אתה רצית" ענה ג'אנגקוק, גם הוא בלחישה.
צוות החילוץ הלך והשאיר את המעלית המקולקלת לעובדי התחזוקה של הבניין. "אתה חושב שהשאר שמו לב שנעלמנו?" שאל טאהיונג והניח את ראשו על החזה של ג'אנגקוק שעדיין סחב אותו.
"לא יודע, אני חושב שכן, השעה כבר חמש אחר הצהריים. וואו כמה זמן ישנו שם" צחקק ג'אנגקוק ונישק את קודקוד אפו של טאהיונג
"רוצה שנלך להתקלח ואז נלך לים?" שאל טאהיונג והסתכל בעיניו של ג'אנגקוק. "אני אשמח" חייך. השניים נכנסו לדירה.
ג'אנגקוק הניח את טאהיונג על הספה, וחיפש את האחרים.
"טאהיונגי, אין פה אף אחד" אמר ג'אנגקוק ונראה די מבולבל.
"אני נכנס למקלחת" אמר טאהיונג, קם מהספה,
פאק זו הייתה טעות. הוא נפל. "למה אתה חייב להיות כזה חיה!" אמר טאהיונג כשג'אנגקוק סחב אותו למקלחת.
טאהיונג רצה להתקלח בעצמן אך בנסיבות הקיימות זה כמו לתת לארמדיל ולוולדימיר פוטין לצאת לדייט.
טאהיונג התיישב על רצפת המקלחת, וניקה את עצמו, חפף את השיער שלו והתנגב, הוא עדיין היה על הרצפה.
אם טאהיונג הצליח להתקלח בעצמו..
ארמדיל ו-וולדימיר פוטין באמת יכולים לצאת לדייט.
ג'אנגקוק נכנס למקלחת, הרים את טאהיונג שהיה עטוף במגבת והניח אותו על המיטה. "תתלבש אני נכנס להתקלח גם" אמר ג'אנגקוק וחייך.
"אוקי" אמר טאהיונג.
ג'אנגקוק התקלח במשך עשרים דקות,
עשרים דקןת בהם החוליגנים האחרים בחיפושים,
ועשרים דקות בהם טאהיונג ניסה ללבוש את הבוקסרים שלו, עד כה הוא הצליח לשים אך ורק את החולצה שרצה.
אבל את הבוקסרים?
הו..לא לא לא.
לא היום.
ג'אנגקוק יצא לבוש בבוקסרים חדשים שיונגי קנה בשביל עצמו.
בעוד ג'אנגקוק לוקח גופייה שחורה מהארון של נאמג'ון, טאהיונג נאנח בקולניות.
למה להתלבש זה כזה קשה? חשב לעצמו.
"טאהיונג, אתה מסתדר?"
"לא מעצבן אחד, אני עוד רגע יולד תעזור לי להתלבש במכנסיים שלי" אמר טאהיונג
ג'אנגקוק והרים את הבוקסרים של טאהיונג, אך לפני שכיסה את איבריו הפרטיים.
נתן נשיקה חטופה וליקוק קטן באיברו, מלביש עליו גם את המכנסיים ויוצא.
טאהיונג גרר רגליים אל הסלון. שעת ערב והחוליגנים הגיעו
"הם מתים בגללך" אמר ג'ין בכעס אל ג'ימין.
"הם לא מתים!" אמר יונגי, נראה שחזר על זה המון פעמים. "מי מת?" שאל טאהיונג. "אתם בחיים!!" צעק ג'ימין ובכה מאושר.
"ברור, אנחנו רק-
"כן כן נתקעתם במעלית אנחנו יודעים" אמר ג'ימין ורץ לחבק את ג'אנגקוק החי.

"אבל האמת.. אנחנו צריכים להודות לג'ימין" אמר יונגי וליטף את גבו של ג'ימין.
"למה לי"
"בזכותו אתה וג'אנגקוק זוג רישמי, ובזכותו אתם התוודתם אחד לשני" אמר יונגי והסתכל על ג'ימין במבט מעריך.
"אוי די תמשיכו" אמר ג'ימין ובאמת ובתמים הסמיק מהמילים של יונגי.
"תפסיקו להזכיר לי שאני רווק" אמר הוסוק.