הוא לא מי שחשבתי שהוא

פרק אחד-ההתחלה

*שנה וחצי אחורה*

*נקודת מבט אל*

הייתי בת 15 כשסיפרו לי שאמא שלי חולת סרטן. אני זוכרת שאישפזו אותה בפעם הראשונה.... זאת היתה תקופה רעה לכל המשפחה שלי.
בערך שנה אחריי שאמי חלתה הודיעו לי שהיא ניפטרה. אני ממש זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול, הייתי איתה בבית החולים, היא ידעה שזה הסוף. חיבקתי אותה חזק והיא פשוט מתה לי בידיים. זה היה לילה נוראי.

*בחזרה לעכשיו*
״אל... אל קומי״ שמעתי קול קורא לי בשקט פקחתי עיניים וראיתי את אחי הגדול, טום. לא ממש הבנתי מה קרה ואיפה אנחנו כי עדיין הייתי חצי ישנה אבל אחריי שהוא אמר לי ״אל קומי הגענו לבית החדש״ מיד נזכרתי שנרדמתי בנסיעה לניו יורק, לבית החדש שלנו. יצאתי מהאוטו ולקחתי את המיזוודות מהבגז׳ ונכנסתי פנימה לבית החדש. הוא היה די ריק כי הרהיטים עדיין לא הגיעו אבל הוא היה ממש יפה וגדול. המטבח היה גדול עם שיש לבן ובר גבוהה,
הסלון היה עם חלון גדול וממנו מסדרון קטנטן לחצר, ובין המטבח לסלון היו מדרגות יפות ולבנות עם מעקה אפור וחלק לקומה העליונה.
אבא שלי בא אליי ולקח אותי לחדרי החדש. הוא היה מאוד יפה אבל לא מרוהט, היה לו חלון קטן עם וילון לבן וארוך והיתה לו גם מירפסת קטנה. שעה לאחר שהגענו הרהיטים הגיעו וסידרו לי הכל בחדר. פרקתי את המיזוודות ועיצבתי את החדר בדיוק כמו שאני אוהבת.

החדר:

זרקתי את עצמי על המיטה. הייתי עייפה נורא למרות שהשעה היתה רק אחת וחצי בצהריים. ״אמא אני מתגעגעת אלייך, איך את לא פה איך״ אמרתי לעצמי כשהסתכלתי לתקרה ודמעות מלאות בגעגועים היו בעיניי.
הייתי ככ עייפה שפשוט נירדמתי.

*בחלום שלה*

אמא שלה: ״היי חזרתי הביתה״

אל: ״אמא? מה את עושה פה?״

אמא שלה: ״מה זאת אומרת מה אני עושה פה? חזרתי מהעבודה. הכל בסדר?״

אל: ״כן אבל... את לא אמורה להיות בבית חולים?״

אמא שלה: ״איזה בית חולים? על מה את מדברת?״

אל: ״את בריאה?״

אמא שלה: ״ כן ברור חמודה שלי בטח סלם חלמת חלם רע״

*בחזרה למציאות*

״אל! אל! את ערה?״ שמעתי את אחי צועק לי והתעוררתי בבהלה והבנתי שהכל היה סתם חלום שהייתי מתה שהוא יתגשם.