הוא לא מי שחשבתי שהוא

פרק 3-אז... חברים?

*נקודת מבט טום*
אכלנו וראיתי שאל בקושי אוכלת וגם כשדיברנו היא לא הגיבה בכלל וזה קצת הלחיץ אותי גם ביגלל כל הדברים שקרו היום. אחריי שאל הלכה לישון אמרתי לאבא שלי שאני רוצה לדבר איתו, ״אבא אני רוצה שנייה לדבר איתך אתה יכול לשבת?״ ״כן בטח. מה קרה?״ הוא השיב לי ״אל קצת מדאיגה אותי... מצאתי אותה היום בוכה עם עיניים אדומות מרוב בכי אחריי כמה שעות שהיתה בחדר לבד, אחריי זה כשקראתי לה לאכול היה לה התקף חרדה ואחריי זה באוכל היא לא אכלה כמעט כלום וגם לא הגיבה. אני חושב שקרה לה משהו״ אבא שלי ניראה די מופתע ואני חושב שזה ביגלל שהוא לא ידע בכלל על כל הדברים האלה אחריי כמה שניות ארוכות של שקט בוא אמר לי ״כן אתה צודק זה באמת קצת מדאיג. אני ידבר איתה מחר בבוקר לפניי בית הספר. עכשיו כדאי שגם אתה תלך לישון, יש לימודים מחר.״
עליתי למעלה לחדר והלכתי לישון.

*נקודת מבט אל*
אחריי האוכל עליתי למעלה למיטה וישר נירדמתי. בבוקר שמעתי את אבא שלי קורה לי מחוץ לדלת ודופק ״אל, אל חמודה את ערה?״ אחריי כמה שניות הוא פתח את הדלת והתיישבתי על המיטה. אבא שלי ניראה קצת מודאג אבל חשבתי שזה ביגלל שהוא עייף. אחריי כמה שניות הוא אמר לי ״אל, את יודעת שאנחנו תמיד פה אם קרה משהו נכון?״ ״כן ברור אבא, למה אתה שואל?״ ״את קצת מדאיגה אותי ואת טום ומרגיש לי שיש משהו שאת לא מספרת״ עכשיו הבנתי שהוא באמת מודאג וזה לא כי הוא עייף.. שתקתי קצת, לא ידעתי מה להגיד כי מצד אחד זה נכון באמת עובר עליי משהו אוליי אני בעצמי לא ממש יודעת מה אבל זה קורה ומצד שני אני לא רוצה להדאיג אותם סתם, אז עניתי לו ״אבא באמת שהכל טוב, זה כניראה סתם מהלחץ של המעבר, אני באמת בסדר. אבל תודה שאתה דואג לי״ הוא חיבק אותי לכמה שניות ואז אמר ״טוב יאאלה צריך להיתארגן לבית הספר. תיתארגני ותבואי למטה לארוחת בוקר״ הוא יצא מהחדר ואני הלכתי לארון, בחרתי את הטייץ השחור שלי ולקחתי גם חולצת בית ספר קצרה לבנה וסווטצר שחור.
אחריי שהתלבשתי אספתי את שיערי החום והמתולתל עם קליפס שקוף בצבע אפרסק, התאפרתי קצת נעלתי את נעליי הגורדן שלי לקחתי את התיק וירדתי למטה. אני וטום לקחנו את האוכל אמרנו ביי לאבא ויצאנו לבית ספר. מחוץ לשער טום עצר אותי לרגע ואמר לי ״תבטיחי לי שתגידי לי אם מישהו מציק לך שוב״ הוא אמר את זה כי בבית ספר הקודם היו ילדים שהחרימו אותי והתעללו בי ולקח לי 4 שנים לספר את זה ״כן ברור״ עניתי לו אבל תאמת שלא ממש התכוונתי לזה הוא חיבק אותי ואמר ״ואם יש לך התקף או משהו ישר שמשהו יקרא לי טוב?״ הינהנתי וניכנסנו לבית הספר כל אחד הלך לכיוון שלו. נכנסתי לכיתה והגיע תלמידה שניראת ממש נחמדה ואמרה לי ״היי בוקר טוב, את אל נכון?״ אחריי כמה שניות קצרות שלקח לי זמן להבין מה קורה פה אמרתי ״כן.. אני אל״ ״היי אל ברוכה הבאה לבית הספר, אני קייט ואם את רוצה אז אנחנו ניהיה חברות״ ישר בלי לחשוב פעמיים אמרתי כן והלכנו לשבת. קייט ואני ישבנו ביחד בשולחן סידרנו את הדברים דיברנו קצת ואז כבר היה צילצול של השיעור הראשון והמורה ניכנס. אחריי השיעור יצאנו לחצר וקייט שחכה משהו בכיתה אז היא הלכה לרגע להביא אותו. בינתיים כשהייתי לבד בחצר הגיעה אליי חבורה של ילדים מהכיתה והם הציגו את עצמם. קיילי אמה ג׳ייד ואמבר הן היו הבנות של החבורה וג׳ון איידן לוקאס ובן היו הבנים. הם שאלו אם אני רוצה להיות חברה שלהם וברור שאמרתי שכן הם צחקקו קצת והלכו. כשנגמרו הלימודים חזרתי הביתה אכלתי צהריים הייתי קצת בטלפון עשיתי שיעורי בית והלכתי לישון.

*אחריי שלושה שבועות*

הייתי בבית השעה היתה שש בערב ופתאום קיבלתי הודעה בדקתי ממני זה וזה היה מבן...

היי אז אני ממש מקווה שאתם בינתיים אוהבים את הספר אם יש לכם הצעות לשיפור או אם ראיתם שגיאות מילים אז תגידו לי אני התקן הכל❤️