הוא לא מי שחשבתי שהוא

פרק 12- למה אני חוזרת לזה

נקודת מבט אלי
״לא! על תעזבי אותי! את לא יכולה לעשות לי את זה!״ צעקתי בעצב בזמן שאני בוכה כמו שלא בכיתי בחיים שלי . מרגישה כאילו רוצחים לי את הנשמה מבפנים. זה כאב לי עד כדי כך שזה כבר היה כאב פיזי . כולי רועדת ובוכה . ״אני... מצטערת..״ לחשה בקול מתאמץ. ״אמא! לא!!״ אני צועקת לה בזמן שאני בוכה את נשמתי . זה כל כך כאב לי לראות אותה ככה, שוכבת על המיטה וגוססת . ״אמא על תעשי לי את זה!! אני לא אשרוד!!״ ״העיניים שלה נסגרות . אלוהים, אני באמת לא אשרוד את זה . היא סימנה לי עם הידיים שלה לבוא לחיבוק כנראה מכיוון שכבר לא הצליחה לדבר . חיבקתי אותה כל כך חזק והרגשתי שהיא מנסה גם לחבק אותי חזק אבל כבר לא נשארו לה כוחות . אחרי בערך חצי דקה הרגשתי שגופה מרפה וברגע הזה הבנתי שהסוף הגיע. בכיתי רק יותר ויותר חזק. כאב לי כל כך. כאב לי בלב. כאב לי הראש. כאבו לי העיניים מרוב דמעות. אני באמת כבר כבר לא מסוגלת..
״אלי!״ ״אלי!!״ שמעתי ופקחתי את עיניי. ראיתי את טום מולי. ברגע הזה הבנתי ששוב חלמתי על מה שהיה שם, כבר הרבה זמן שלא חלמתי על מה שקרה באותו היום. ״היי, את בסדר קטנה שלי?״ שיפשפתי את עיניי וקלטתי שכל הפנים שלי רטובות. ״שמעתי בכי מהחדר שלך אז באתי, ראיתי שאת בוכה מתוך שינה ופעם האחרונה שזה קרה חלמת על.. על היום הזה. הערתי אותך כי לא רציתי שתבכי״ ״אני.. אני בסדר. חלמתי על זה שוב. תודה שהערת אותי ודאגת לי״ עניתי בקול ישנוני ״את בסדר? את רוצה לדבר על זה?״ ״לא זה פשוט...״ אני מנסה להגיב אבל אל מוצאת את המילים המתאימות ״ כל הדברים שקרו בזמן האחרון.. הכל עולה ומציף אותי״ טום חיבק אותי חיבוק חזק. אחריי כמה דקות ניגבתי את עיניי מהדמעות ״אני הולכת לרגע לשירותים, אתה יכול להכין לי משהו לשתות בינתיים?״ אמרתי. טום הינהן ויצאתי מהחדר לכיוון השירותים. נעלתי אחריי את הדלת ו.. לא. לא באמת הייתי צריכה לשירותים. מהר חיפשתי את זה. את המחדד המפורק שהיה לי במגירה בשירותים. ״הנה זה״ לחשתי לעצמי כשמצאתי אותו. בתקופה האחרונה קרה יותר מידי. אני כבר לא מצליחה לעמוד בזה. שוב הידרדרתי וחזרתי לתקופה הרעה של הפרעות האכילה ופגיעה עצמית. אני באמת כבר לא מסוגלת והדבר היחיד שגורם לי להתעסק בכאב אחר זה לפגוע בעצמי. ככה אני חושבת על הכאב הזה ולא על.. כאב מסוג אחר. נעמדתי מול המראה. דמעות זלגו מעיניי בשקט. הרמתי את ידי, הפשלתי את שרוולי, ו.. כן. עשיתי את זה. לקחתי את הברזל החד של המחדד שהיה מפורק במגירה וחתכתי את העצמי. זה כואב, נכון, אבל כאב זה לא באמת כאב ברגע שאת עושה אותו לעצמך. המשכתי לעוד חתך, ועוד אחד. ואז נזכרתי שטום מחכה למטה. ״אלי את באה?? הכנתי לך משהו קטן לאכול ותה״ מהר החזרתי את שרוול הסוודר שיסתיר את היד כולה כולל כפות הידיים שלא יראו אפילו חלק קטנטן מהחתכים. שתפתי את המחדד מהדם והחזרתי אותו למקומו, בתחתית של תיק האיפור שלי שבשירותים. ניגבתי את הדמעות שתפתי פנים וישר ירדתי למטה. עצרתי את עצמי קצת לפניי סוף המדרגות נשמתי עמוק והעלתי חיוך קטן ומזויף על פני. טום ראה אותי וחייך אליי. ברגע הזה כשראיתי את התה המתוק עם שתי כפיות הסוכר כמו תמיד ועוגת הביסקוויטים המלאה שוקולד מעליה, ברגע הזה הבנתי מה אמרתי לו לעשות. הבנתי שביקשתי ממנו להכין לי משהו ל*אכול* איך אני יאכל את זה? בשבועיים האחרונים גם לפניי מה שהיה עם בן, כשהייתי בבית, אף אחד לא שם לב שלא אכלתי כלום חוץ מסלט אחד ליום שלם. עכשיו אני ביקשתי ממנו להכין לי את זה. אם אני לא יאכל הוא ישר ישים לב לזה. טוב, אני יאכל קצת ממש ויקיא אחריי זה, אף אחד לא ישים לב. התיישבתי ממול טום שעמד קרוב לשולחן הוא בא אליי, וחיבק אותי. מתי שהרמתי את ידי כשהתקרב לחיבוק בשביל לחבק אותו חזרה היד שלו השתפשפה קצת ביד שלי והרימו לי את השרוול קצת. נבהלתי כל כך ובלי לחשוב פעמיים התנתקתי מהחיבוק והסתרתי מהר את היד עם השרוול. שיט. איזה מפגרת אני. טום פתאום נראה כל כך רציני ומבולבל. ״אלי..״ הוא אמר בקול רציני ״תראי לי את היד שלך״ ״אני... זה..״ ניסיתי לענות אבל לא ידעתי מה להגיד. ״אלי את יודעת שאת יכולה להגיד לי אם קורה משהו נכון?״ אמר בקול רציני ומודאג ״כן בטח, אני נשבעת שאני לא מסתירה כלום״. שקר. ראו עליי שזה שקר. שמעו שזה שקר. ״אז אני יכולה לראות את היד שלך?״ הוא לא שיחרר, מה אני אמורה לעשות? לא אמרתי דבר, טום לקח את ידי השמאלית והרים את שרוול הסוודר. ראה את כל החתכים ונשאר חסר מילים.