הוא לא מי שחשבתי שהוא

פרק 8-השיחה שלנו

*נקודת מבט אל*
כל כך כעסתי כל ליאם למרות שעבר כבר שנה וחצי. אבל פתאום נזכרתי ״אוי שיט יש לי בית ספר אני מאחרת״ ומיד אחריי כמה שניות נזכרתי ״אוי פאק אני יצטרך.. לא משנה. אני לא ילך״ עלו לי דמעות בעינייים כי נזכרתי שאם אני ילך לבית הספר אני יצטרך לראות שוב את בן, ואני לא מסוגלת לראות אותו. טום הבין ישר על מה אני מדברת ופשוט חיבק אותי כל כך חזק והחזרתי לו חיבוק, זה חיבוק שהייתי ממש צריכה עכשיו. ״יאו איזה רגשי אתםםםםם כאילו מה לא היתבגרתם בשנה האחרונה?״ שמעתי את ליאם אומר הרגשתי כמה טום התעצבן באותה שנייה ותאמת שגם אותי הוא עיצבן. טום התנתק מהחיבוק וישר אמר לליאם ״תגיד לי יחתיכת מפגר אחד לא נימאס לך?״ ״טום דיי זה בסדר תירגע״ אמרתי בקול מרגיע. ״לא רוצה! החתיכת מטומטם הזה מחליט את זה שאת לא ללכת לבית ספר למרות שהוא אפילו לא יודע מה הסיבה! מי הוא חושב שהוא בכלל?!״ טום התחיל לצעוק וזה ממש הזכיר לי את הצעקות שבן צעק עליי כשהוא קבר עליי בקבוקים וזרק עליי חפצים כשעוד היינו ביחד והוא היה אלים. קפאתי במקום ועלו לי דמעות בעיניים והרגשתי שקשה לי לנשום כאילו פיל מתיישב עליי, טום הסתכל עליי ופתאום ירד לו המבט הכועס מהפנים והוא ישב בחזרה על הספה ליידי חיבק אותי ואמר ״אל אני פה תנשמי עמוק זה בסדר״ ניסיתי להרגע אבל בדיוק ברגע הכי לא מתאים ליאם אמר ״כן אל, תנשמי עמוק הכלב הזה פה לידך והוא יציל לך את החיים״ הוא אמר בקול מזלזל אבל טום ניסה להתעלם למרות שהרגשתי עליו שקשה לו לשמוע שמדברים אליי ככה. תאמת שהפעם נרגעתי מהר יחסית.
ישבתי בסלון וראיתי סרט ופתאום ליאם ישב ליידי והפעם דווקא זה לא היה ניראה כאילו הוא בא כדי לצאת עליי או להגיד משהו לא במקום. ״אל, תגידי מה הסיבה שבכית מקודם ולמה טום דיבר אלייך כל כך... שונה״ בהתחלה לא הבנתי למה הוא שואל בכלל כי כל המשפחה יודעת שיש לי התקפים ומאז שאני ובן הכרנו נהיה לי המון התקפים במיוחד מצעקות, אבל אז נזכרתי שהוא בכלל לא יודע מההתקפים שלי וגם לא מכיר את בן. אחריי כמה שניות שחשבתי מה להגיד לו אז פשוט אמרתי לעצמי אלי זה אח שלך את יכולה לשתף אותו בדברים לקחתי נשימה עמוקה ואז התחלתי לספר לו הכל מהתחלה, ״זה סיפור ארוך קצת, אז תקשיב. מאז שאמא חלתה היו לי חרדות וזה אומר, התקפים, לא לסמוך על אנשים אם אני לא מכירה אותם ממש ממש ממש טוב, לפחד להיות לבד ועוד מלא דברים אחרים. וגם היתה לי תקופה של דיכאון, והיו לי הפרעות אכילה״ הוא קטע אותי פתאום ואמר ״מה.. אל אני לא ידעתי... את בסדר עכשיו?״ ״את האמת, שממש לא. עכשיו זה בערך התקופה הכי קשה שלי וזה שגם אין לי את אמא בתקופה הזאת כדי שתעודד אותי ואבא כל היום בעבודה כדי שיהיה לנו כסף רק הופך את זה לקשה יותר״ סוף סוף הרגשתי שאני יכולה להיות אמיתית איתו ״אז רגע.. מקודם היה לך התקף?״ הנהנתי בחיוב אבל הוא עדיין היה מבולבל ״יש סיבה להתקפים?״ הוא שאל ״כל פעל זה מסיבות אחרות״ ״אז מה הסיבה שהיה לך את ההתקף היום?״ הוא היה נישמע כאילו שהוא באמת ממש רוצה לדעת עליי דברים ורוצה להתחיל להיות חלק מהחיים שלי אז החלקתי לתת לו עוד הזדמנות ולשתף אותו בכל מה שירצה ״את האמת שבהתקף היום זה סיפור שלם וזה קצת ארוך אז אני לא יודעת אם יש לך כוח לזה״ אמרתי כי אני יודעת שבדרך כלל לא כל כך אכפת לו אבל מיד הוא ענה לי ״אל, אני יודע שעד עכשיו הייתי כאילו לא באמת אכפת לי אבל באמת שהשתנתי ואני באתי לכאן כדי להחזיר את הקשר שהיה לי איתכם פעם גם אם זה אומר שאני ישאר לגור כאן אז מצידי אני ישב שעות ואפילו ימים כדי לשמוע מה עובר על אחותי הקטנה בזמן שהייתי סתם עסוק בעצמי״ סוף סוף הרגשתי שבאמת אכפת לו ממני. ״אז ככה, כשהגעתי לכאן לבית הספר הכרתי בחור בשם בן, היתה לו חבורה קטנה של כמה ילדים מהכיתה, אחריי כמה זמן שהכרנו הפכנו לזוג. אחריי כמה זמן של זוגיות ראיתי צדדים שלי שלא הכרתי ליפני״ עצרתי לרגע כי זה פעם ראשונה שאני באמת יושבת על בח אדם ומספרת לו הכל אז זה היה לי קצת קשה אבל אחריי כמה שניות המשכתי ״ראיתי שהוא כל הזמן מעשן, שותה, ואפילו מעשן סמים. אבל מזה התעלמתי כי חשבתי שזה סתם ושהכל בסדר, אבל אחריי כמה זמן הוא היה מתחיל לאיים עליי, לשבור עליי בקבוקי בירה, לזרוק עליי דברים, וגם היתה איזה פעם שהוא בא אליי הביתה וכשהיינו בחדר הוא התחיל לנפץ לי דברים לזרוק דברים על הרצפה, לקרוע לי בגדים... וגם הוא כמעט שבר את התמונה של אמא, אבל למזלי טום שמע צעקות ובא לבדוק מה קרה והעיף אותו מהבית ליפני שהספיק לשבור אותה. אבל אתמול הוא עשה משהו נוראי, הוא איים עליי וקילל אותי בהודעות ולא היה לי כוח לענות אז הוא החליט שהוא מגיע לכאן הביתה ומוציא אותי איתו לסיבוב כדי ׳להתנצל׳ אבל בעצם הוא רק ניסה וגם כמעט הצליח״ קפאתי לרגע אבל נשמתי עמוק והמשכתי ״הוא ניסה לאנוס אותי. למזלי לוקאס, שהוא ילד מהשכבה שלי שלומד עם טום בשיעורי מתמטיקה גר לייד ושמע צעקות אז הציל איתי ולקח אותי אליו הביתה עד שטום בא״ סיימתי ונשמתי עמוק, הרגשתי שהתקף מתקרב אבל ממש ניסיתי להרגע ולמזלי הצלחתי. ליאם היה ניראה כאילו שהרגע אמרו לו את הדבר הכי סודי בעולם והוא בשוק מטורף, אבל תאמת שאני לא חשבתי שהוא יגיב ככה, חשבתי שהוא יהיה אדיש כזה.. ״אל, אני כל כך מצטער שאני הגבתי ככה מקודם. אני באמת לא ידעתי אני כל כך מצטער!״ ״זה בסדר אמרתי וניגשתי את הדמעות. לקחתי את הטלפון וראיתי שהיו לי 5 שיחות מקיילי שלא עניתי להם ושהיא לא מפסיקה לשלוח לי הודעות. (מי שלא זוכר קיילי זאת החברה הכי טובה שלה)  פתחתי את ההודעות אל זה נכון שאת ובן נפרדתם?    אל יש שמועות בבית ספר שניפרדתם   למה לא באת היום זה בגלל בן?   אלללל תעני לייייי
היתקשרתי אליה ולפניי שענתה אמרתי לליאם ״אני חייבת לדבר עם קיילי היא ממש לחוצה כי לא דברתי איתה בימין האחרונים״ ״כן כן בטח זה בסדר״ הוא מיד ענה ועליתי למעלה לחדרי. ״אל אני רוצה הסברים עכשיווווו״ שמעתי מהטלפון בשנייה שקניתי ענתה לשיחה ״קיילי, תבטיחי לי שאת לא מספרת לאף אחד ואת לא הולכת לבי להגיד לו משהו על זה או משהו כזה״ עניתי בקול די רציני ״ברור אלי. מה קרה?, את מלחיצה אותי״ היא ענתה ונשמעה מודאגת ״הוא ניסה לאנוס אותי. בי ניסה לאנוס אותי כי רציתי להיפרד ממנו״ עניתי וניסיתי לסיים להגיד את זה כמה שירות מהר כי לא יכלתי אפילו לחשוב על הבן אדם המגעיל הזה. היתה שתיקה קטנה אבל אחריי חצי דקה בערך שמעתי את קיילי אומרת בשוק ״אמלה אל, אני לא מאמינה. אני כל כל מצטערת שעברת את זה״ היא הפסיקה לדבר ואחריי כמה שניות המשיכה ״את רוצה לספר לי קצת? אם את מרגישה בנוח. חיים שלי״ הינהנתי ואמרתי ״במשך כמה חודשים הוא היה אלים מאוד כלפיי, הוא שבר עליי בקבוקים, איים עליי, שבר לי דברים... וכשאמר לי לו שאני רוצה להיפרד הוא לקח אותי לסיבוב ליד הבית וכמעט אנס אותי, לוקאס הגיע ועזר לי״

הייי מקווה שאתם אוהבים את הספר עד עכשיו. סליחה שרוב הפרק זה השיחה של אל וליאם. עשיתי גם כאן פרק ארוך כמו הקודם העלתי היום. תגידו לי מה אתם מעדיפים: 3-4 פרקים קצרים ביום (יהיה פעמים עם פחות) או 1-2 פרקים ארוכים ביום?
וכן זהו מקווה שאהבתם❤️