book store-Larry

The guy from the bookstore

📚LOUIS

היום ה31 לדצמבר, והיום בערב הוא יום השנה החדשה,

המון עבודה יש בחנות הספרים שלי, ספרים חדשים, חוזה חדש עם חברות והוצאות לאור, וטוב, הארי,

הוא יושב איתי בחנות כל היום, עוזר לי, מנקה ומסדר את המדפים,

אך למרות שזה נורא מחמיא וטוב, הארי עוזר לי כמו ג׳נטלמן אמיתי, העובדה שכל כמה דקות הוא מפנה את ראשו לדלת הכניסה בציפיה הורגת אותי,

הוא לא מסכים להגיד לי למה, רק מנשק אותי כשאני עושה פרצוף כועס, מגכח וממשיך להעמיס על המדפים ספרים חדשים או ישנים,

הגעתי לשלב שאני בודק את הדלת כל חמש דקות לראות אולי מה שהוא מחכה לו הגיע, אבל כלום,

לעזאזל המתח הורג אותי.

כשבחור עם כובע כחול וחבילה הגיע, באתי לצאת לקחת אותה כשהבנתי שעוד ספרים הגיעו, אך הארי רץ לשם לפני,

״מה לעזאזל״ כימטתי את גבותיי והתקדמתי לשם, אבל לפני שהייתה לי הזדמנות להסתכל על האיש פעם הוספת, הארי חתם לו על המסמך והבחור הלך משם כשהשאיר להארי את החבילה,

״הארי מה לעזאזל ?״ אמרתי בקול כשנכנס עם הקופסה, והוא הרים את מבטו במהירות,

התקדמתי אליו בכעס והוא הניח מהר את הקופסה, עוקף אותה ומקדם אליי,

״רגע לואי״ ניסה הארי לעצור אותי אך עקפתי אותו ופתחתי את הקופסת קרטון הגדולה, מצחי התכמט כשראיתי ספרים,

״זה מה שאתה מסתיר ממני כבר כל היום ? ספר ?״ שאלתי בבלבול, מרים ספר אחד מכל ה200 שהיו אותו דבר,

ליבי קפץ ופי נפער יחד עם עיניי,

״הוו שיט״ מלמלתי כשהייתי את הספר מקרוב,

תמונה מצויירת של חנות הספרים שלי, ודמות שנראית כמוני מאחורי הדלפק,

הסתכלתי על השם של הספר ומשכתי את שפתיי כשהרגשתי דמעות עולות לעיניי,

׳הבחור מחנות הספרים׳ היה רשום בגדול והסתכלתי על זה מבולבל,

כשהסתכלתי על הכותב עצמתי את עיניי, שפתיי רועדות ודמעות החלו לרדת מעיניי מהתרגשות,

״אלוהים״ מלמלתי, מרגיש שהארי שמע את ליבי והתקדם אליי, נצמד אלי מאחור ומניח את סנטרו על כתפי,

״למה אתה בוכה לו ?״ שאל בחשש והניח את ידיו הגדולות על אגני,

פקחתי את עיניי שוב, מביט בשם הכותב שהיה בולט על הספר הכחול,

׳הארי סטיילס׳

יבבה נשמע מפי, והנחתי את הספר בארגז, נושם עמוק,

״זה כל כך יפה״ אמרתי כשהסתובבתי אל הארי שהביט בי בחשש, אך כשראה את חיוכי הגדול, השם בהקלה, ונישק את שפתיי,

״זאת הייתה אמורה להיות מתנה לכבוד השנה החדשה, אבל אתה סקרן מידיי״ גיכח וצחקתי,

הוא הרחיק אותי ממנו קצת, ומנקה את הדמעות שהיו על לחיי,

״אני כל כך שמח״ חייך אלי, וחייכתי אליו גם חיוך מאושר,

״גם אני״ אמרתי,

״עכשיו, זוז ממני ותן לי להתחיל לקרוא את הספר שלך בזמן שאתה תמשיך לסדר״

—